ישראל ביתנו - החזון

ישראל ביתנו - עיקרי החזון

חזון הוא אבן היסוד של מנהיגות איכותית. כל הנהגה חייבת להגדיר בגילוי לב מהו חזונה ולהעמידו למשפט הציבור, ובימינו אנו על אחת כמה וכמה. אנו גאים להציג בפניכם בימים אלה של תחושות מצוקה, איומים מחוץ ובקורת מבית את עיקרי החזון של "ישראל ביתנו" ואת קווי מדיניותה המרכזיים.

חזון הוא אידיאל ששואפים אליו ומטבעו נראה בלתי מושג, לא מציאותי ובמידת מה אף אוטופי. יש אפילו בחזון דבר מן החיזיון. אולם חזון הוא מה שמניע לעבר הישג. לא בכדי אמר הרצל: "כל מעשה אדם תחילתו בחלום". אך כשם שאי אפשר בלי חזון, כך אין די בחזון בלבד. מנהיגות שהתוותה חזון צריכה להאמין בצדקתו ולהיות נאמנה לו כל העת. ללכת לאורו ולפעול להגשמתו בנחרצות ובנחישות, ביושרה ובאמינות.
  
תפיסת עולמה של "ישראל ביתנו" בנויה כפירמידה תלת-שכבתית: בבסיסה, העיקרון של ביטחון מרובע הכולל בטחון לאומי, בטחון אישי, בטחון כלכלי ובטחון חינוכי, במרכזה שני נושאים המאפיינים את מדינת ישראל: העם היהודי בתפוצות וצביונה היהודי של המדינה, ובקודקודה משטר יעיל. אלה עמודי התווך לקיום נצחי ואיתן. נעמוד כאן בקצרה על אבני היסוד הללו ונטפס בזריזות במעלה הפירמידה למן המסד ועד הטפחות.  

ביטחון לאומי

האסלאם הקיצוני מאיים להפוך את מציאות חיינו על פיה ולכפות עלינו מציאות שטרם נראתה כמוה באזורנו. זרועותיה הארוכות של אירן מבקשות לסגור עלינו מכל כיוון רוחות השמים: מצפון חיזבאללה, מדרום חמאס וממזרח הרשות הפלסטינית שבגדה המערבית. אפילו במצרים ובירדן לא לעולם חוסן. עוד רחוק היום בו אויבנו יחתתו חרבותיהם לאיתים ויהפכו חניתותיהם למזמרות. למנהיגות, השפעה מכרעת במציאות דינאמית זו, מרובת הקונפליקטים ורווית זירות ההתגוששות.      

הסיפור הישראלי - ערבי לא מתמצה במשולש אדמה - אדם - דם. מדובר בסיפור רב זוויות. הזווית הקריטית בו היא הזווית העולמית: המאבק העקוב מדם המלווה את ישראל מיום הקמתה ועד עצם היום הזה הוא פרי פועלן של שתי תופעות כלל עולמיות. של המערכה העולמית המתנהלת נגד כל אורח חיים השונה מרוח האסלאם ושל תופעת המיעוטים היוצרת חיכוך בין בעלי זהויות שונות החיים ביחד תחת קורת גג אחת.

זווית מכרעת לא פחות היא הזווית הערכית: היריבות בינינו לבין שכנינו היא לא רק על מידותיה של אדמת ארץ ישראל, אלא ובייחוד על מידותיה הערכיות של מדינת ישראל. על אופייה העתידי של מדינת ישראל ועל גורלו של החלום הציוני: האם היא תישאר מדינה יהודית וציונית או שמא תהפוך למדינת כלל אזרחיה. ואם תרצו: מדינת "נפש יהודי הומיה", או מדינת "נפש ישראלי הומיה". 

ההנחה השחוקה לפיה שורש הסכסוך הישראלי-ערבי הוא טריטוריאלי במהותו היא מוטעית ומטעה. תפיסה זו אינה עולה בקנה אחד עם הניסיון המצטבר של ישראל לאורך שנות קיומה ואין לה כל אחיזה במציאות. הכישלון ידוע מראש: הבשורה היחידה שתצמח מפשרה טריטוריאלית המושתתת על תובנה זו היא החרפה של הטרור והסלמתו. הרי ישראל ויתרה עד היום על כמעט פי שלוש משטחה הכולל – ושלום אָין. השלום רק הולך ומתרחק והתקוות להשיגו רק מתפוגגות ונגוזות. 
 
הבנה זו של הסכסוך מובילה למסקנה אחת ברורה: המענה היחיד לקונפליקט הישראלי-ערבי הוא חילופי שטחים ואוכלוסיות. רק הוא מסוגל להגן את אופייה היהודי של מדינת ישראל ולהגשים את שאיפתה הציונית להיות בית מוגן לעם היהודי. 

אך בכך לא די. גם המציאות האזורית מחייבת שינוי כיוון: ישראל צריכה לנתק את חבל הטבור המחבר בינה לבין עזה. האחריות הביטחונית למתרחש בעזה חייבת לעבור לידי נאט"ו והאחריות הכלכלית-הומניטארית לאיחוד האירופי. האבסורד לפיו ישראל היא המשמנת את גלגלי הטרור הדוהרים לעברה חייב להגיע אל קיצו. אוי לאומה המגישה צווארה לתליינה. ניתוק נוסף הוא הניתוק של עזה מהגדה המערבית: ישראל צריכה להפסיק לראות את אלו כעשויות מקשה אחת. עליה לראותן כשתי ישויות נפרדות שאין ביניהן כל קשר, ולו מקרי. כך שכל אחת מהן תזכה ביחס היאה לה, למציאות הביטחונית ולאינטרס הישראלי.

המסר כלפי המדינות הנושקות לישראל מצפון חייב גם הוא להיות חד משמעי: כל עוד סוריה לא תביע רצון כן, מפורש ואמיתי למצות את נתיב השלום, אלא תעדיף את נתיב המלחמה, בין במישרין ובין בעקיפין באמצעות זרועותיה הארוכות, עליה לדעת ידוע היטב כי תגובה ישראלית כנגדה וכלפי בעלי בריתה לא תבושש לבוא. אדרבה. היא תהא נחרצת ונחושה, בלא היסוס וללא רתיעה. ישראל תרחיק לכת, במלוא העוז והעוצמה, לתבוע את דמה ולמצות את הדין עם שוחרי הטרור ומפעיליו.

מציאות חיינו עתירת הסיכונים מחייבת פעילות מאומצת בשני ערוצים מקבילים: הערוץ הביטחוני – "ישראל ביתנו" סבורה כי על מדינת ישראל לשדר מסר חד משמעי לפיו לשותפות בציר הרשע או לתמיכה בו יש מחיר כבד. אבן היסוד המרכזית בחומת הביטחון של ישראל היא כוח ההרתעה. האויב הוא כחיית טרף. מעריך כוח ועוצמה ונועץ טפריו בקורבנו רק ברגע בו הוא מריח רפיון וחולשה. קשת האיומים המרחפת מעל ישראל מגוונת יותר מאי פעם והולכת ומתעבה מרגע לרגע. עובדה זו מחייבת  שינוי בתפיסת הביטחון של ישראל המפגרת בהרבה אחר המציאות המשתנה במהירות. מדינת ישראל מוכרחה לשמור על חוסנה ועל כושר הרתעתה ולשדר עוצמה ונחישות, יוזמה ויצירתיות. מדינת ישראל חייבת להגיב ביד קשה כנגד כל איום המופנה כנגדה ולפעול לסיכולו בכל אמצעי העומד לרשותה, כמו שמדינה ריבונית אמורה להגן על עצמה מפני המבקש להרע לה.  

הערוץ המדיני – "ישראל ביתנו" דוגלת בפתיחות כלפי הסכמים מדיניים עם שכנינו, מתוך גמישות מדינית ואופטימיות זהירה אך לא מתוך מורך לב והכנעה. אלא מתוך עמדת כוח, נחישות ואמונה איתנה בצדקת הדרך.

המשגה הבסיסי במדיניות החוץ של ישראל הוא שכנגד התזה של שכנינו לא מוצגת תזה נגדית. הסברת עמדותיה של ישראל מחייבת התמודדות ברמה האינטלקטואלית. על מדינת ישראל להסביר שהעמדות האנטי-ישראליות המובלות על ידי מנהיגי האסלאם הקיצוני והרווחות בחוגים רבים גם במערב הן המשך ישיר של האנטישמיות הקלאסית. שהתביעה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית ולזכות השיבה היא הסוואה לניסיון של הזרם הקיצוני בעולם המוסלמי למחוק את ישראל מעל המפה. שהדרישה להגדרה עצמית היא תירוץ שנועד לסבר את אוזני שומעיו בלבד. וששתי מדינות לשני עמים זה לא מדינה וחצי לעם אחד וחצי מדינה לעם אחר.

מדיניות החוץ של ישראל חסרה אף מרכיבי תכנון והגדרת יעדים ברורים. מדינת ישראל חייבת לקבוע יעדים מוצהרים, מדידים וקוהרנטיים במדיניות החוץ. אחד מהיעדים של "ישראל ביתנו" בתחום מדיניות החוץ הוא חבירה לאיחוד האירופי ולנאט"ו. מדינת ישראל צריכה לראות עצמה, בו בזמן שהיא דואגת לשמירת זהותה הלאומית, כחלק מהעולם המערבי, ערכיו ותפישותיו הכלכליות, ובפרט כחלק מהגוש האירופי, ולהציב יעדים להשתלבות במערכות גלובליות.

ביטחון אישי

ההתחייבות הראשונית של כל מדינה היא הבטחת בטחונו האישי של האזרח. אין כאן שום פתרון קסם אלא רק עבודת חריש מעמיקה ויסודית של שדה העבריינות: יש לראות בביטחון האישי של אזרחי המדינה יעד לאומי ממדרגה ראשונה, תוך חיזוקה וייעולה של מערכת אכיפת החוק, על שלל זרועותיה. לא עוד משטרה כסוכנת של הצבא העוסקת במשימות ביטחוניות, אלא משטרה הדואגת לביטחונו האישי של האזרח הקטן. לא עוד טחנות צדק הטוחנות לאיטן באופן בלתי נסבל, אלא מערכות תביעה ושפיטה אפקטיביות. הגם שכרגע זה נשמע יותר כמשאלת לב מאשר כצעד בר ביצוע, הרי שהניסיון בעולם מלמד כי לא בשמים היא. כי קרוב אלינו הדבר מאוד.

למי שעיניו בראשו ברור לחלוטין: מודעות בלבד ואפילו רצון אמיתי וכוונה טובה לא יביאו לכל שינוי. רק מדיניות בלתי מתפשרת של אפס סובלנות כלפי כל אקט של עבריינות, קלה כחמורה, חיזוק כוחה של המשטרה תוך הגברת נוכחותה בזירות מועדות לפורענות ונקיטת שורה ארוכה של צעדים מרחיקי לכת עתידה להביא למפנה חד ודרסטי בפשיעה ובאלימות שפשתה בישראל. זו הדרך היחידה להחזרת תחושת הביטחון שאבדה ולהענקת בטחון אישי ואיכות חיים לאזרחיה ולתושביה של מדינת ישראל. זו ואין אחרת.

ביטחון כלכלי

משנתה הכלכלית של "ישראל ביתנו" היא חמלה חברתית וכלכלה חופשית, בעת ובעונה אחת: אנו מאמינים כי מדינת ישראל צריכה לדאוג לרווחת אזרחיה ולגלות התחשבות במצוקותיהן של האוכלוסיות המוחלשות בחברה. היא זו אשר צריכה לשאת באחריות כלפי אלה שאינם מסוגלים לשאת בנטל באופן אישי. סולידאריות חברתית חיונית לחברה בכללותה לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר לפרטיה עצמם. מצבו של הזולת הוא ראי של החברה הישראלית. וכבר ידוע כי חוסן חברתי הוא תנאי הכרחי לחוסן לאומי.

בד בבד, אנו חותרים למדינה בעלת כלכלה חופשית יציבה ויוזמת. צמיחת המשק הישראלי ושגשוגו הכלכלי יובטחו בעיקר דרך ניצול מיטבי של משאבים הנושאים בחובם תשואות נאות: החל, מביסוס ישראל כיעד אטרקטיבי למשקיעים והשקעות זרות והפיכתה לאבן שואבת של יזמים ומיזמים. דרך, העלאת שיעור ההשתתפות במעגל התעסוקה למיגור העוני ולהגברת תחושת הלכידות החברתית. עבור, בחיזוק משמעותי של מערכת הבריאות הציבורית ויצירת מערכת המסוגלת לספק שירותים מתקדמים, איכותיים ונגישים לכל אדם. וכלה, במימוש הפוטנציאל הכלכלי המשמעותי הגלום בתחום מקרקעין בישראל.

ונאמר אף זאת: אין במדיניות התומכת בצמיחת המשק כדי להשליט את חוקי הג'ונגל, בבחינת כל דאלים גבר. נהפוך הוא: הצמיחה הכלכלית היא הערובה לקיומו של סעד חברתי. רק אם השוק ימצה את כוחו ניתן יהיה להבטיח רשת בטחון חברתית שתדאג לאוכלוסיות שאינן מסוגלות לקיום כלכלי עצמאי.

ביטחון חינוכי

דומה כי אין צורך להכביר מילים אודות חשיבות החינוך. לכל בר דעת ברור כי פני הדור הם כפני החינוך. המוח היהודי היה מאז ומתמיד שם דבר עולמי. אסור להשלים עם הישגי מערכת החינוך הדלים והמאכזבים שבימינו אנו. יש להחזיר עטרה ליושנה, ויפה שעה קודם.

נקודת ההתחלה היא במיצובו מחדש של מקצוע ההוראה ובהחזרת תחושת השליחות והייעוד שבעשייה החינוכית. יש להעלות את המוניטין של מקצוע ההוראה ולטפח יוזמות חינוכיות היוצאות מגדר הנורמה מהעבר האחד, ולהעלות את רף הדרישות מהמועמדים להוראה ולהחמיר את מסלול ההכשרה שלהם, מהעבר השני. 

האתגר המרכזי העומד בפני אנשי החינוך הוא עיצוב דמותו ואישיותו של התלמיד הישראלי ועולמו המוסרי הערכי, תוך שהם משמשים בעבורו כמודל לחיקוי וכמופת מוסרי והתנהגותי. לחינוך משקל נכבד אף בשמירת זיקתו של הפרט לעם היהודי ולמדינת ישראל וביצירת תשתית תרבותית משותפת. על מערכת החינוך למצות את כל כוחה זה כבית היוצר של האומה. חזון ישראל כמדינה מערבית, נאורה ומתקדמת, המובילה בתחומי המדע והטכנולוגיה, כמו גם בתחומי הרוח והחברה, והמנציחה את העם היהודי כעם הספר ואת סגולותיו של המוח היהודי מציב בפני מערכת החינוך עוד משימה גורלית, לא פשוטה בכלל: להקנות את "ארגז הכלים" הנדרש להתערוּת מוצלחת בשוק התעסוקה העולמי ולהתאקלמות איכותית בעידן המודרני המתפתח. 

מערכת החינוך צריכה לקדם אינטגרציה בין קבוצות חברתיות שונות, מבלי לדחוק את המצוינות לקרן זווית. עליה לפעול למזעור הפערים הלימודיים שמקורם במוצא חברתי-כלכלי, אך בה בעת עליה גם להיות מודעת לסגולתו של העם היהודי ולדאוג להנצחתה במסגרות ייחודיות המעודדות להישגים והמדרבנות למצוינות.

צביון יהודי

מדינת ישראל נועדה להיות מדינה יהודית. להבדיל ממדינה של יהודים או ממדינת כל אזרחיה. לא סתם מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובסדר הזה - כמדינה שהיא קודם כל יהודית ורק אחר כך דמוקרטית. סדר המילים אינו עניין מקרי או סמנטי בלבד. הוא מעיד על אוריינטציה יהודית מובהקת ועל היררכיה ברורה לפיה מדינת ישראל צריכה להתקיים.

כדי להיות מדינה יהודית חייבת ישראל להיות מדינה עורגת עבר הנאמנה לדרכם של אבות אבותיה ובד בבד, מדינה אורגת עתיד, הדואגת להמשכיותו של העם היהודי ולשימור מורשת בית אבא. "ישראל ביתנו" מאמינה במדינה המחזקת את ייחודיותה כמדינה יהודית-ציונית ועדיין שומרת על רוח ליברלית, מקבלת ופתוחה, ובעיקר בתחום המעמד האישי. בחברה מודרנית המושתתת על מסורת ישראל ומורשתה היהודית והציונית, תוך כיבוד הווייתה הדתית של היהדות ואורחות חייה ההלכתיים מחד, ותוך גילוי פתיחות וסובלנות דתית כלפי כל אדם המציית לדיני המדינה ולערכיה מאידך.

העם היהודי בתפוצות

הציונות ביקשה להקים "בית לעם היהודי". כל מהות הציונות היא ריכוז רוב רובו של העם היהודי בארץ ישראל. מדינת ישראל היא לא מדינה של יהודים או של כלל אזרחיה, אלא של העם היהודי כולו. תפיסה זו מחייבת התייחסות שונה מהיסוד כלפי יהודי התפוצות וכלפי נושא העלייה.

מדינת ישראל צריכה לדאוג לחיזוק הקשר עם יהודי התפוצות והישראלים המתגוררים שם ולהעצמת הזיקה שלהם לעולם היהדות והציונות, תוך מיצובה של ישראל בשיח היהודי, ולשיתופם במערך ההסברה העולמי. הסולידאריות של קהילות אלו עם העם היהודי בכלל ועם מדינת ישראל בפרט, קריטיות בעימות על אופייה העתידי של ישראל כמדינת העם היהודי.

מדינת ישראל צריכה לשמור מקום של כבוד לעלייה בסדר היום הציבור ולהשקיע את מלוא המאמצים והמשאבים הנחוצים לשם עידודה וקליטתה האיכותית בישראל. העלייה היא אחד מנכסיה האסטרטגיים של מדינת ישראל, וככזו יש להתייחס אליה.

משטר יעיל

בראש הפירמידה השלטונית מציבה "ישראל ביתנו" את איכות המשטר ודפוסי ניהולה של המדינה. בעידן המודרני קיימת משמעות גדולה ליכולות הניהול. אי אפשר ליישם שום רעיון, יפה ככל שיהא, בלי מערך תומך של ארגון וניהול אפקטיבי.

השבר שנפער בישראל בין העם לבין שלטונו, אינו בגדר משבר רגעי חולף אלא שיטתי ומתמשך. הוא שזור כחוט השני ביחסיו של הציבור עם המוסד השלטוני. השבר הזה הוא לא איזה משבר פרסונאלי או סקטוריאלי. מדובר בשבר מערכתי ועמוק. בשבר שהוא נחלתן של כל זרועות השלטון, מקטן ועד גדול.

הדרך היחידה לאחות את השבר המתמשך והעמוק הזה היא באמצעות שינוי דרסטי של מבנה הממשל ומעבר לשיטת משטר נשיאותית ורפורמה גורפת של הפורמט החוקתי הנהוג בארצנו. אנו חותרים למדינה בעלת ממשל יעיל ויציב ומינהל ציבורי מקצועי ואיכותי שירכשו את אמון הציבור מחדש ולאורך ימים.

החזון המלא של "ישראל ביתנו"