איכות האויר שאנו נושמים לא עולה לכותרות בדרך כלל, אך היא עניין של חיים ומוות. בכל שנה מתים בישראל הרבה יותר אנשים כתוצאה מזיהום אוויר מאשר בתאונות דרכים. הארובות שצצות מסביבנו פולטות לאוויר עשן המכיל חלקיקים וחומרים רעילים ומסרטנים.

זו מנת חלקם של התושבים במקומות רבים במדינה – הן בקריות, הן בגוש דן, והן בדרום. רק לפני כשבועיים חוו תושבי הדרום ואשדוד זעזוע קשה כאשר אש פרצה במפעל כימיקלים, כתוצאה מקצר. במשך שעות נצטוו התושבים להישאר בבתיהם ולאטום את הפתחים. כתושבת אשדוד, אני יכולה להעיד שקשה לתאר את  התחושה האיומה.

במציאות בה אנו חיים, מפעלים מסוג זה בריכוזי אוכלוסיה גדולים מהווים גם יעד מועדף לפגיעה מצד ארגוני טרור. בביקור בבית חולים קפלן דיווחו לי שהם ערוכים להתקפה על אחד המפעלים באיזור. לכן המפעלים שאנו רגילים לראות מדי יום כאשר אנו נוסעים ליד הכניסות לערים רבות בישראל, מהווים איום על בריאות התושבים.

נשאלת השאלה מדוע מפעלים מזהמים ומסוכנים  אלה נמצאים בלב עיר מיושבת. מדוע לא עבר עד היום חוק האוסר הימצאות מפעלים מזהמים היכולים להפוך לפצצה מתקתקת בתוך עיר?  זה יכול לקרות בסלון של כל אחד מאיתנו.

בכנסת הבאה, אני מתכוונת להניח הצעת החוק שתאסור על  הקמת מפעלים מזהמים וכימיים באזורים מאוכלסים.