עת נבחרתי לכנסת ה-17, פנה אלי יו"ר המפלגה מר אביגדור ליברמן ושאל לגבי התחומים שארצה לקדם במסגרת תפקידי. בלי לחשוב פעמיים עניתי: "דאגה לאוכלוסיות החלשות". וכך הוטל עלי התפקיד החשוב להיות האוזן הקשבת והכתף לנשים, למבוגרים ולקשישים, לנכים ולתושבי הפריפריה. הקמתי את השדולה למען הנכים, את השדולה למען זכויות עובדי הקבלן ואת השדולה למאבק בהשלכות תוכנית ויסקונסין.  פעילותי הרבה בתחומים אלה במסגרת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות והועדה לקידום מעמד האישה בראשה אני עומדת, הורגשה היטב בשטח.

מפלגות אחרות מתפארות בביטול תוכנית ויסקונסין, אך לישראל ביתנו חלק חשוב בכך. נאבקתי בכל הכלים הפרלמנטריים שעמדו לרשותי, הגשתי שאילתות, הצעות לסדר, והחתמתי מעל 90 חברי כנסת על הצעת חוק הקוראת להכניס שינויים מרחיקי לכת בתוכנית. הצעה זו עוררה סערה בכנסת והביאה את ראש הממשלה להתערב באופן אישי בנושא. חשוב שכולם ידעו – אני בסיוע חבריי לסיעה היינו הכח מאחורי שינוי התוכנית עד כדי ביטולה והקמת תוכנית חדשה ואנושית במקומה. 

עלינו לשאול את עצמנו לאן פנינו מועדות וכיצד יראה עתידנו. זו לא גזירה שחייבים לפגוע בתושבי הפריפריה. זו לא גזירה שנשים שוות פחות, ולכן לא זכאיות לייצוג הולם ולשכר שווה.  

אני מאמינה בכלכלה שפויה, בעידוד תעסוקה על ידי יצירת מקומות תעסוקה ובניית מנגנוני עידוד השילוב במקומות העבודה כגון תמיכות, מענקים והנגשה. אני מאמינה בשוויון אמיתי בין המינים, שוויון בהזדמנויות, שוויון בתעסוקה ושוויון בשכר. שוויון שמבוסס על ההכרה בכך שהתא המשפחתי כולו זקוק לתמיכה וכלים שיאפשרו לשני בני הזוג לקבל בחירות נכונות ונטולות שיקולי מגדר. אני מאמינה ויודעת שיש בכוחנו לקיים את ההבטחה הזו. בתור אישה בת יותר מ-45 שגרה בפריפריה, יש לי רצון לבנות מציאות אחרת - מציאות שתבטיח תקווה אמיתית.  

את הטיפול בבטחון, באיום הגרעין האיראני ובאוייב מבית אני משאירה לחבריי בישראל ביתנו - הם מצטיינים בתחומים אלה. בכוונתי להמשיך לטפל בדברים הקטנים (אבל גדולים לא פחות) – תעסוקה, זכויות עובדים, שוויון וחיים בכבוד. וזאת התחייבותי לבוחרים!