מדינת ישראל חייבת להגדיר באופן ברור ארבעה יעדים מרכזיים בזירה הבינלאומית:

בידודה של איראן

 הדבר יושג על ידי קבלת החלטות ברורות במועצת הביטחון של האו"ם ובמוסדות האיחוד האירופי, בדבר הטלת סנקציות נוקשות כנגד איראן בדומה לסנקציות שננקטו כנגד לוב וצפון קוריאה בשנים עברו. רק בדרך זו ניתן לעצור את מרוץ החימוש הלא קונבנציונאלי המטורף המאיים על שלום העולם כולו, ולא רק על מדינת ישראל. היבט נוסף בסכנה הנמצאת במאמץ האיראני להשיג נשק גרעיני, הוא כניסתן של מדינות נוספות לאותו מסלול כמו מצרים, ערב הסעודית ותורכיה, ואובדן שליטה טוטאלי של המערכת הבינלאומית על תהליך אי ההפצה של נשק לא קונבנציונאלי.  

שדרוג היחסים עם האיחוד האירופי  

מדיניות החוץ והביטחון של ישראל עד היום מבוססת על ברית אסטרטגית ושיתוף פעולה הדוק עם ארה"ב. לנכסים אלה אין שום תחליף ויש לשמור עליהם גם בעתיד. יחד עם זאת, ישראל יכולה להקל במידה רבה על ארצות הברית ביצירת מערך יחסים הדוק יותר עם האיחוד האירופי. לצערנו, לא פעם מצאנו את עצמנו מסתמכים על וטו אמריקאי בלבד במועצת הביטחון, דבר אשר גרם לעיתים לתחושה לא נוחה לארצות הברית ובכל מקרה אי אפשר לסמוך על כך בלבד לנצח.  הצטרפותן של מדינות חדשות ממרכז ומזרח אירופה לאיחוד האירופי יוצרת חלון הזדמנויות למדינת ישראל לשיתוף פעולה עם האיחוד בטיפול באיום הטרור המוסלמי (שהכה באירופה כפי שראינו בלונדון ובמדריד), ולהגנה על הערכים המשותפים, שיובילו לבסוף להצטרפותה של ישראל למדינות האיחוד ולנאט"ו. 

חיזוק הקשר עם רוסיה והצבת ישראל כגשר בין המעצמות 

שינוי מהותי ביחסינו עם רוסיה, ולא רק בהקשר של יחסים בילטראליים, אלא גם בהקשר יחסי רוסיה וארצות הברית. ישראל בהחלט יכולה לשמש כגשר בדו שיח בין שתי מעצמות העל. המתח והחיכוכים כפי שנתגלעו בין השתיים לאחרונה, בשורה ארוכה של נושאים כגון קוסובו, גרוזיה, הצבת הטילים בצ'כיה ובפולין והסנקציות כנגד אירן, פוגעים בין היתר גם באינטרסים חיוניים ביותר למדינת ישראל. לכן, ישראל יכולה לתרום ביצירת הבנה גדולה יותר, וסדר עדיפויות חדש בזירה  הבינלאומית.  אנו בטוחים שבראש סדר העדיפויות לא נמצאים קוסובו והסכסוך הישראלי-פלשתינאי, אלא אירן, פקיסטן אפגניסטן ועיראק. הג'יהאד העולמי והקיצוניות ההולכת וגוברת בעולם המוסלמי מאיימים, לא רק על ישראל, אלא גם על רוסיה וארצות הברית ומספיק רק להזכיר את מעשי הטרור ב- 11 בספטמבר 2001 בניו יורק, וב- 1 בספטמבר 2004 בבית ספר "בסלאן" ברוסיה. 

הרחבת מעגל התמיכה בזירה הבינלאומית

בשנים האחרונות מצאה את עצמה מדינת ישראל יותר מידי פעמים בבדידות לא מזהירה, בזירה הבינלאומית, ובמיוחד בהצבעות שונות באו"ם, כאשר לצדנו שתי מדינות בלבד, ארצות הברית ומיקרונזיה. זאת כאשר נגדנו עומדים בד"כ גוש המדינות המוסלמיות, הליגה הערבית, מדינות העולם השלישי ובלא מעט מקרים מדינות האיחוד האירופי. המצב אינו בריא ואינו רצוי. להערכתנו ישנן לא מעט מדינות, במיוחד מדינות חדשות במרכז ובמזרח אירופה ובדרום ובמזרח אסיה, המתמודדות עם בעיות זהות או דומות לאלו של מדינת ישראל. עם מדינות אלה ניתן להגדיר אינטרסים משותפים וחופפים. הדבר אינו פשוט ומחייב פתיחות לרעיונות חדשים, השקעה ומאמץ מרוכז וממוקד לאורך כמה שנים. אולם בסופו של דבר ניתן ליצור גוש מדינות בעלות ברית אשר יתאמו עמדות ויעמדו זו לצד זו בזירה הבינלאומית. יצירת גוש כזה היא הכרחית וחייבת להיות יעד מרכזי במדיניות הישראלית בשנים הבאות.