אוסף תקשורתי

יורקים לבאר

ח"כ אלכס מילר אינו מבין כיצד סטודנטים ערביים שהמדינה נתנה להם הזדמנות, יוצאים נגד קיומה
 
11.03.2008, NRG-מעריב

"אנחנו מאמינים כי נתחיל את המהפכה הערבית השנה בחיפה ובעזרתו של אללה נכבוש גם את ירושלים". לא, אלו לא דברים שנאמרו על ידי מנהיגי החמאס, או נסראללה ואפילו לא על ידי אחמדינג'אד; זהו חומר תעמולה שפורסם על ידי תא בל"ד באוניברסיטת חיפה - הנמצאת בעיר השלישית בגודלה בישראל ולא ברשות הפלשתינית למי שתהה - ב"יומן הסטודנט הפלשתיני" שהפיצו הסטודנטים הערבים ברחבי הקמפוס.

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מדאיגה של פעילות המתקיימת בקמפוסים בארץ על ידי סטודנטים ערביים, בשירות האסלאם הרדיקלי, אשר מטרתה לפגוע ולקעקע את יסודות המשטר הדמוקרטי במדינה ולקרוא תיגר נגד ישראל כמדינה יהודית. באותו "יומן סטודנט פלשתיני" התפרסמו קריקטורות של חיילי צה"ל עם הכיתוב "כך החיילים אנסו ורצחו משפחות שלנו", לצד דברי הלל ושבח לאויבי המדינה הבזויים ביותר וצמאי הדם, אשר אינם בוחלים בשום אמצעי בדרכם לבצע פיגועים רצחניים כנגד ישראלים חפים מפשע.

זהו לא המקרה היחיד בו סטודנטים ומרצים ערבים, בדבריהם ובמעשיהם, תומכים בטרור הפלשתיני. רק בחודש נובמבר האחרון הינו עדים למקרה בו ניזאר חסן, מרצה במכללת ספיר, אסר על סטודנט, חייל בצבא ההגנה לישראל, להיכנס לכיתתו לבוש במדי צה"ל. לפני ימים אחדים סטודנטית בחוג לחינוך במכללת עמק יזרעאל, פנתה אל מרצה בכיתתה וביקשה לעמוד דקת דומייה לזכרם של ההרוגים בעזה. באוניברסיטה העברית בירושלים קיימו סטודנטים ערביים הפגנה כנגד פעולת צה"ל בעזה הבאה להגן על תושבי שדרות, אשקלון והנגב המערבי, בעודם מניפים דגלי פלשתין.

לא לעצום עיניים   
 
מדינת ישראל חרתה על דגלה את ערכי הדמוקרטיה, וחופש הביטוי הוא אחד מהערכים החשובים ביותר במדינות הדוגלות בזכויות אדם וחירויות הפרט. אולם, יחד עם זאת אסור לנו לאפשר לתופעות מעין אלה להתרחש לנגד עינינו.

בבג"ץ "קול העם" קבע השופט שמעון אגרנט את מבחן "הוודאות הקרובה", לפיו במקרים בהם "חופש הביטוי מתנגש עם אינטרס מוגן אחר, ייסוג חופש הביטוי רק כאשר תתקיים ודאות קרובה לפגיעה ממשית ורצינית באינטרס האחר". האם ה"אינטרס האחר" (של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית וציונית) לא מתנגש עם חופש ביטוי שכזה?! בפסק הדין של בית משפט השלום בירושלים בבואו להכריע האם כותבי הספר "ברוך הגבר", שנכתב לזכרו של ברוך גולדשטיין, הסיתו כנגד ערבים. עמדת השופטים היתה כי "חברה הרוצה למנוע טרור חייבת למנוע גם דברי שבח ועידוד לטרור כזה, למנוע דברי שבח ועידוד לאלימות ולמעשי רצח המוניים", והרשיע את כותבי הספר בהסתה לגזענות ועידוד אלימות.

במה שונה המקרה הזה מהמקרים בהם סטודנטים ערביים, אזרחי מדינת ישראל, מסיתים כנגד המדינה, שורפים את דגליה, מניפים דגלי אויב, מזדהים עם ארגוני טרור ומהללים ומשבחים את מנהיגיהם ומעשיהם? המדינה מושיטה להם יד ומנסה לאפשר להם להשתלב בחברה למרות שהם לא מקיימים חובות בסיסיות, ובתמורה הם יורקים בפרצופה.

ממשלת ישראל צריכה לפעול ללא דיחוי ולהגביל את פעילויותיהם של התאים הערבים באוניברסיטאות ובמוסדות להשכלה גבוה. מתחת לאפנו האוניברסיטאות הופכות במה לעידוד ותמיכה בטרור ומקום לצמיחתם וגיוסם של מחבלים פוטנציאליים. על שרת החינוך, הגברת יולי תמיר, לקחת אחריות לנעשה במוסדות הנמצאים תחת פיקוחה הישיר ולא לעצום עיניה לנוכח ההקצנה ההולכת וגוברת.

בשנים האחרונות האסלאם הקיצוני מצליח לחדור לתוככי החברה הישראלית ללא השגחה ופיקוח הולם מצד הממשלה וגורמי אכיפת החוק. יש לגדוע תופעה הרסנית זו כבר בראשיתה ויפה שעה אחת קודם. אם לא כן, יבוא יום שנבין שמעט מדי, מאוחר מדי.