אוסף תקשורתי

מסיבת עיתונאים של ח"כ אביגדור ליברמן 28 אפריל 2008

ב- 28 במרץ 2006 התקיימו הבחירות לכנסת ה- 17, בהן זכתה "ישראל ביתנו" ב- 11 מנדטים. לגמרי במקרה, חודש לאחר מכן, ב- 27 באפריל 2006, כאשר המו"מ הקואליציוני היה בעיצומו ודובר על האפשרות שאביגדור ליברמן ימונה לתפקיד השר לביטחון פנים, יצאה הודעה לתקשורת מטעם משרד המשפטים. אצטט שני משפטים מהודעת הדובר ומי שמעוניין יכול לקבל את הטקסט במלואו:

" בניגוד לפרסומים בנושא, הרינו להבהיר כי הליכי החקירה המתנהלים כעת מקורם ועניינם בחומרי חקירה חדשים שהתקבלו בפרשה אשר מעוררים חשד לכאורה לעבירות  על חוק העונשין מתחום טוהר המידות ועל כן חייבו המשך החקירה בפרשה".

כלומר, מדובר בהמשך חקירה ולא בחקירה חדשה.

בסוף ההודעה נכתב:

"גורמי האכיפה יעשו מאמצים למצות את החקירה מהר ככל האפשר, ונקבע מועד עדכון נוסף בטווח הקרוב".

היום 28 באפריל, אנחנו נמצאים בדיוק שנתיים ויום לאחר אותה הודעה. שנתיים אלה – כמו גם כל השנים בהן התנהלה החקירה -  היו מלוות בהדלפות מכוונת, מגמתיות ובלתי פוסקות מהחקירה. ניסיונותיי לעצור הדלפות אלו, אם באמצעות פניה ליועץ המשפטי לממשלה ואם באמצעות הגשת עתירה לבג"צ טרם נענו. העתירה האחרונה שלי לבג"צ בנושא הוגשה לפני כחודש (ביום 18 במרץ 2008) עתירה זו תלויה ועומדת ולכן מטבע הדברים לא ארחיב בעניין זה.
 
בחלוף זמן שיא של למעלה מעשר שנים מתחילת החקירה, לא נותרה בידי הברירה, אלא לכנס מסיבת עיתונאים ולהבהיר את הדברים. מה עמדתי בנושא ומה התייחסותי קל מאוד לנחש. לכן, לא אביע את דעתי אלא אביא את דבריהם של אחרים ואפנה את תשומת לבכם לעובדות ללא פרשנות כזו או אחרת.
ראיתי כמה פרשנויות מטעם, המנסים להפוך את היוצרות ולשנות את המציאות, קרי לא מדובר בעינוי דין לנחקר אלא עינוי דין שהנחקר עושה למערכת. למעשה, שני אנשים מובילים קו זה – אלוף המושחתים בעיתונות הישראלית אמנון אברמוביץ וסגנו מרדכי גילת.

הפעם הראשונה שזומנתי לחקירה בעניין חומרי החקירה החדשים היתה ביום 22 באפריל 2007. כמעט שנה מאז ההודעה של משרד המשפטים. הפניה להסרת חיסיון עו"ד לקוח נעשתה ביום 28 ביוני 2007. מדובר על 14 חודשים מאז הודעת משרד המשפטים . לכן, מי עושה עינוי דין למי שכל אחד יחליט בעצמו, אבל אלה העובדות.

ברשותכם, אחזור לנושא חיסיון עו"ד לקוח בהמשך. כרגע אני רוצה להזכיר עוד מספר עובדות בנושא המשכיות החקירה ועינוי דין.

ביולי 1996 התמניתי למנכ"ל משרד רה"מ – לפני 12 שנים. מאז, ואני אומר באחריות, לא היה יום אחד שלא עמדה נגדי חקירה פתוחה – אחת לפחות – או שלא הייתי יעד מודיעיני. השאלה למה זה קרה דווקא ביולי 1996, כאשר לפני זה משך 18 שנים – מיוני 1978, עת עליתי ארצה ועד יולי 1996 – שילמתי שני דוחות חניה בלבד. אינני זוכר את כל החקירות השונות והמשונות שעברתי. מזיוף דוחות רשות השידור בשיתוף עם ירון זליכה, אז עובד לשכת רה"מ, ודרך פרשת בראון, עמותת גשר עליה, פרשת לרנר, העלבת עובד ציבור (תנ"צ מזרחי), מימון בחירות והרשימה עוד ארוכה. כלומר מאז יולי 1996 ועד היום אני "חשוד סדרתי" ויקיר אגף החקירות במשטרה.
מיותר לומר שכל אותן חקירות נעשו תוך כדי ביצוע עבירות חמורות על הכללים והתקנות ובעצם לא מדובר בחקירה אלא במסע ציד תוך כדי סחיטה באיומים כלפי אלו שסבבו אותי. וגם כאן אביא רק עובדות ולא אוסיף פרשנות משלי.

אני מצטט מדו"ח רובינשטיין  תיק מח"ש 2403/02 פרשת האזנות הסתר ביאחב"ל – ניצב משה מזרחי:

"בעקבות הנחיותיו של תנ"צ מזרחי...הועברו "השיחות הנוספות" ובכללן השיחות בעלות התוכן הפוליטי לעיונו. הקשר של שיחות אלה לחקירה היה בחלק גדול מהמקרים שולי, ולעיתים לא התקיים כלל קשר כזה. העובדה שמידע זה מצוי בידיו של קצין משטרה בכיר, מבלי שהדבר ידוע לגורם נוסף כלשהו, למעט אותם פקודים של תנ"צ מזרחי שנטלו חלק במלאכה במסגרת הוראותיו, בעייתית ביותר".

"להאזנות למר ליברמן, מר אפל ומר גורולובסקי, מעבר לחדירה לפרטיות – שהיא תוצאה, במידה זו או אחרת, של כל צו האזנת סתר, תוצאה קשה במישור הציבורי, תוצאה שיש בה חשש לפגיעה באושיות המשטר הדמוקרטי: מהלך מספר חודשים, בעת תקופת מערכת בחירות, מקבל קצין בכיר במשטרת ישראל מידע שוטף על דעות, מגעים ומהלכים בקרב הצמרת הפוליטית, לרבות שיחות פוליטיות מובהקות של ראש הממשלה המכהן... זאת תוצאה קשה שאין הדעת סובלת..."

לסיכום אומר רובינשטיין:

"...כאמור, לדעתי שיקול דעתו של תנ"צ מזרחי בטיפול בחקירות אלה היה לקוי משמעותית... ראוי לציין עוד, כי לא מדובר בהפעלת שיקול דעת מוטעה באופן נקודתי, חד-פעמי אלא בהתנהלות לקויה מהלך מספר חודשים. אכן המדובר בהתנהלות לקויה, כלפי מעלה וכלפי מטה, אשר לקתה בפגמים רבים..."

גם על דו"ח רובינשטיין אפשר לתת פרשנות מטעם. פרשנותי מיותרת ולא אובייקטיבית, ולכן אסתפק בפרשנות שנתן השופט מצא בדיון בבג"צ 10243/03 גלעד ארדן נגד היועמ"ש וניצב משה מזרחי בעתירה שהגיש ח"כ גלעד ארדן:

"לא מצאתי יסוד לחלוק על צדקת הביקורת שמתח היועמ"ש על דרך התנהלותו של מזרחי בפרשה נושא העתירה ועל האופן שבו הפעיל את שיקול דעתו המנהלי. הטעם המרכזי לכך הוא שמזרחי לא נתן הסבר מניח את הדעת אף לאחת משתי השאלות האלה: אם אכן לא עיין כלל בצווים שמכוחם פעל והורה לפקודיו לפעול, כיצד זה שלא נתן את דעתו לחומרת מחדלו על רקע רגישותם המיוחדת של נושאי החקירה? ואם מניחים, לטובתו, כי עיין בצווים, מדוע חדל מלפנות לבית המשפט בבקשה שמטרתה להאיר את עינו בקשר לקשיים הפרקטיים שאופן ניסוחם של הצווים עורר? פנייתו לפרקליטות המדינה בבקשה להנחיות שבאה כזכור רק בעקבות פנייה אליו מצד אחת מפקודותיו – הייתה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי".

בתחילת דבריי דיברתי על סחיטה באיומים. לצערי ישנם הרבה מקרים בהם אנשים אויימו ופותו על ידי המשטרה, ולא  הסכימו לתת לזה פומבי. אך ב- 3 מקרים לפחות התקבלו תצהירים משלושה אנשים שונים וניתן לזה פומבי. תצהירו של ח"כ גלעד ארדן. תצהירו של אולג צ'רנומוריץ' – חבר מועצת העיר אילת. ומי שהיה פקוד של מזרחי סטניסלב יאז'מסקי.

ח"כ גלעד ארדן בתצהירו מיום 1 ביולי 2001:

"נחקרתי במשך יומיים מלאים, מבוקר ועד ערב, כאשר לאורך כל החקירה ניסו החוקרים לשכנע אותי למסור להם מידע מפליל כלשהו על הגורם הממונה עלי, אשר הם יודעים לטענתם, כי הוא הורה לי לשנות את המלצות הוועדה ואת תאריכי הבקשות שהוגשו אליה. ראוי לציין כי הממונה הישיר שלי במשרד רה"מ היה מר אביגדור ליברמן – שהיה אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה... בסוף היום הראשון לחקירתי, לאחר ששהיתי ביאח"פ מ-08:00 עד 21:00 ברציפות, הגיע תנ"צ מזרחי באופן מיוחד בשעות הערב לחדר בו נחקרתי והודיע לי שהוא נאלץ לעצור אותי ולהשאיר אותי בתחנת המשטרה. כאשר שאלתי אותו איזו סיבה יש לו לעצור אותי. הוא ענה שהם במשטרה חשבו שאני חכם ושאני מבין שהם בכלל לא מעוניינים בי אלא במידע לגבי הוראות שקיבלתי ממר ליברמן לפעול בועדה באופן שאינו חוקי".

אולג צ'רנומוריץ, חבר מועצת העיר אילת, בתצהירו מיום 29 במאי 2001:

"...במהלך חקירתי, במשרדי החקירות במשטרת אילת, ביום 22.05.2001 פנה אלי שוטר שהזדהה בשם סלבה... הציע לי סלבה לעבוד עם המשטרה כמודיע...הסביר לי כי הוא יגרום לכך, בכך שינחה אותי כיצד, שאהיה מקורב ביותר למר צ'ורני ובה בעת אצור קשר עם השר ליברמן ואדווח למשטרה "מקרוב" במידה ויוצרו בעקבות קשר זה פגישות בין מר צ'ורני לבין השר ליברמן... בעת שהייתי בחקירות בבית המעצר בתחנת המשטרה בפתח תקווה, לקח אותי סלבה לשוחח עם קצין משטרה שלא ראיתי קודם לכן...הקצין אמר לי שהוא המפקד של סלבה וחזר לנושא עליו שוחחתי עם סלבה באילת. הקצין אמר לי שהוא "ברווז הצלה" שלי והוא לא יתן לי "לטבוע" במידה ואשתף עימו פעולה ואהיה מודיע של המשטרה. הקצין אמר לי כי יש בידו חדשות ואינפורמציה היכולים להביא להרשעתי ולכך שאשב "כמה שנים טובות" בבית הסוהר. בשלב זה...אמרתי לקצין שאינני מוכן לשיתוף פעולה...אני אמרתי לקצין המשטרה רוצה "לתפור לי תיק" והקצין התחיל לצעוק עליי ואיים כי אכנס לכלא".

סטניסלב יאז'מסקי- חוקר לשעבר ביחידה הארצית לחקירת פשעים חמורים - בתצהירו מיום 17 בדצמבר 2001:

"בשלהי 1998 היתה מדינת ישראל נתונה בשיאה של מערכת בחירות. באופן הכי בלתי צפוי הגיעה הוראה מטעם תנ"צ מזרחי לעלות עמדות להאזנת סתר למספר פעילים פוליטיים... בין הפעילים הפוליטיים להם האזינו נמנה גם אביגדור ליברמן, עת פעיל פוליטי אשר פעל בקרב יוצאי חב"מ ובעבר מנכ"ל ראש הממשלה מר בנימין נתניהו...מר ליברמן בהיותו אישיות פוליטית אשר באותה עת היה עסוק בהקמת מפלגה חדשה ובחירות לכנסת שוחח, כמובן מאליו בנושאים פוליטיים בטלפונים שהיו ברשותו..."

"באותה עת החלה ביחידה "צייד מכשפות", אווירת הפחד והטרור אשר לא היתה מביישת את סנטור מק'ארתי בימיו הטובים. האווירה של פחד וחשדנות אשר הוזנה על ידי תנ"צ מזרחי והפכה את תנאי העבודה ביחידה לבלתי נסבלים."

במהלך בחירות 1999, בוקר אחד בשעה 07:00 שמעתי ברדיו דיווח על שיחה שהתקיימה ערב קודם לכן במשרדי הפרטי עם התייחסותי לתנ"צ מזרחי. בשעה 08:30 הוגשה תלונה על ידי מזרחי למשטרת פתח תקווה ובשעה 09:45 כבר שמעתי את החלטת פרקליטת המדינה על פתיחת החקירה נגדי. מהירות שיא שמשום מה לא נרשמה בספר השיאים של גינס. גם במקרים של רצח וריגול חמור, מעולם לא טחנו טחנות הצדק במהירות שיא שכזאת. מהשעה 7:00-10:00 בבוקר התלונה הוגשה, נבדקה  ופרקליטת המדינה בכבודה ובעצמה, לאחר עיון מעמיק של שניות ספורות, החליטה על פתיחת החקירה. והכל קורה שבועות מספר לפני מועד הבחירות.

ההתייחסות האחרונה שאני רוצה להביא בפניכם היא דבריו של ראש מח"ש עו"ד הרצל שבירו, שנאמרו בראיון לערוץ 2 בתאריך 17 בדצמבר 2004 בראיון שנערך עם העיתונאית דנה וייס ושודר באולפן שישי:

"מה שמדהים ומדאיג הוא איך התנהל הדיון הציבורי של עיתונאים ופוליטיקאים. חלק מאותם  פוליטיקאים ואנשי תקשורת טעו והטעו באבחון, אבל חלק עשו שקר בנפשם בכוונת מכוון כאשר האובייקטים להגנה היו ליברמן ואחרים. והיות ובאמת אותם אנשים מסומנים כרעים אז היתה התייצבות אוטומטית לימין מזרחי ולימין היכולות האלו כי אנו עוסקים באנשים רעים".

בהמשך אמר:
"...אני יודע כי חלק מהדוברים רוממו את זכויות הפרט אבל איך מבלי לדעת את החומר הם התייצבו לימין המשטרה לימין הצד החזק. טחו עיניהם מראות שמח"ש ניהלה חקירה חשובה לא בכדי להגן על ליברמן אלא בכדי להגן על דנה וייס וכל אחד מן הצופים בבית".

באשר לעתירה כנגד הסרת חיסיון עו"ד לקוח. אני רוצה לציין שהעתירה לא הוגשה רק מטעמי אלא גם מטעם לשכת עוה"ד, שבטח ובטח אינה מזוהה עם אביגדור ליברמן והיא גוף אובייקטיבי. הבעתי עמדה עקרונית בגלל אותו עיקרון שהזכיר הרצל שבירו – כשמדובר בליברמן הכל מותר. לרמוס את החוק ולעבור עבירה – דמי מותר באופן מוחלט.

מכל מקום, שעה שביהמ"ש המחוזי אמר את דברו החלטתי שלא להגיש ערעור לבית המשפט העליון ולמסור למשטרה את המסמכים דווקא משום שאין לי מה להסתיר.  כעת לא יהיה למשטרה שום תירוץ שלא לסיים סוף סוף את החקירה. אני מזמין אתכם לבקש מהמשטרה  לעיין במסמכים.

במצב שנוצר כרגע אין טעם בהמשך המאבק במישור הזה, אך יש טעם ואני תובע מהמערכת, כפי שהתחייבה לפני שנתיים בדיוק, לסיים את החקירה בהקדם האפשרי. החקירה הזאת החלה במקביל לתחילת מערכת הבחירות בשנת 1999, קרי סוף שנת 1998. היום אנחנו נמצאים בשנת 2008. שנתיים מאז הודעת משרד המשפטים שיעשו מאמצים למצות את החקירה מהר ככל האפשר. 10 שנים זהו זמן מספיק. אם רוצים להגיש כתב אישום שיגישו; אם לא יכולים - שיודיעו על כך ותסתיים הפרשה.