אדוני היו"ר, כנסת נכבדה,
מבצעי הטבח הנורא באיתמר, פראי האדם, חיות הטרף, אלה הבאים באישון לילה לשחוט ילדים בשנתם ולטבוח בהוריהם, בעצם גזרו את דינם: הם אינם יכולים להיות ברי משפט.
הם אינם ראויים לשום הליך אנושי!
אחת דינם:
לשלם את המחיר המקסימאלי על החיים שהם קטעו באיבם. חיי משפחת פוגל וההורים: אודי ורות ומהילדים יואב (11), אלעד (4) והדס בת שלושה חודשים הי"ד.
ובל נשכח את אלו שנשארו, אלו שבאחת חרב עליהם עולמם, אלה שייאלצו לסחוב את הטראומה הזו לכל אורך חייהם: את תמר בת ה-12 שברגע אחד הפכה ליתומה ולאם לאחיה הקטנים- רועי בן ה-8 וישי בן השנתיים וחצי.
דמם השפוך של הקורבנות זועק מן האדמה ויש לקיים במקרה נורא זה את הכלל: "עין תחת עין"- "חיים תחת חיים"
הם אינם ראויים שיובאו בפני ערכאות, בפני שופטים, הם אינם ראויים להישפט כאחד האדם.
במקרים אלה לא נתפסת גישה של הכרעת דין או גזר דין, אסור שיגיעו כלל להליך כלשהו.
אדוני היו"ר, צריך להבין שבעניין זה על האכזריות הנוראה בה ביצעו את זממם הם ראויים רק לדין אחד, כן, "דין שדה", ע"י אלה המופקדים כחוק להבטיח את ביטחון אזרחנו.
חזקה שעושים ויעשו את הכל לתפוס את המרצחים השפלים האלה ולבוא איתם חשבון ואני מתכוונת "לסגור חשבון במקום".
אינני מדברת לא על הכללות ובוודאי לא שמן דהו- ייקח את החוק בידיו, חלילה, אבל המופקדים על הביטחון כחוק אליהם אני מתכוונת.
אדוני היו"ר,
במקרים נוראיים שלצערנו פוקדים אותנו חדשים לבקרים על מחירם הנורא והכבד אנו נוהגים להזכיר את המשפט משירו של ביאליק:"נקמת דם רצח ילד קטן לא ברא השטן"
לצערי הרב, לנוכח הטבח הנורא הזה, עלינו להוסיף ביטוי נוסף:
"רצח אם על בנים לא בראו השדים"!