יו"ר ועדת החינוך של הכנסת ח"כ אלכס מילר (ישראל ביתנו)אמר כי: "חרף הירידה הניכרת במספר המוסדות שחרגו בגביית התשלומים, לא ניתן להתעלם מהעובדה שעדיין אחד מכל שני בתי ספר שנבדקו חורגים מהסכום המרבי המותר תוך כדי הפיכת העבירה לנורמה מקובלת.לא ייתכן שבתי הספר יהיו במעמד משפטי של חברה בע"מ וכל ניסיון לעשות רווח על גבם של התלמידים הוא פסול מיסודו. על משרד החינוך להגביר לא רק להגביר את האכיפה והפיקוח בנושא אלא גם להגביר את המודעות לנושא בקרב ההורים."

ח"כ מילר פנה בקריאה למשרד החינוך להילחם בגביית התשלומים החורגים ולמנות עובד משרד אשר יהיה אחראי על פניות ציבור בכל הנוגע לתשלומים אותם נדרשים ההורים להעביר לבתי הספר.

מילר הודיע כי הוא שוקל לחוקק שני חוקים, הראשון שימנע מבתי ספר להיות חברה בע"מ והשני המטיל אחריות אישית ופלילית, על מנהלי בתי ספר שגובים תשלומים מעבר למותר. עוד הודיע יו"ר הועדה מילר כי יערוך ישיבה נוספת בשבוע הבאה בנושא הפרטת מערכת החינוך וביקש ממחלקת המחקר והמידע נתונים על מספר בתי הספר בישראל המוגדרים כחברה בע"מ.

 

תמצית

מסמך זה נכתב לקראת דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, בנושא "תשלומים                בחינוך 'חינם'".

לבקשת הוועדה, המסמך מתמקד בסוגיות של גביית תשלומי הורים בגין תוכנית לימודים נוספת (תל"ן) ובגין "רכישת שירותים מרצון" (או "תשלומים מרצון" – תל"מ). יש להבהיר כבר בנקודה זו, כי הסוגיות האמורות כרוכות בהיבטים רבים נוספים של נושא המימון הפרטי במערכת החינוך. חלק מן ההיבטים הקשורים בכך יידונו במסמך נוסף אשר נכתב בימים אלה במרכז המחקר והמידע של הכנסת, לקראת ישיבה שתיערך בקרוב בוועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא "הפרטה במערכת החינוך".

סוגיית התל"ן, למשל, כרוכה בנושא הרחב של זכות ההורים לבחירה בחינוך ולמעורבות בחינוך ילדיהם, ויש לכך היבטים משפטיים וציבוריים רבים אשר מסמך זה אינו מתיימר לסקור אותם. תחת זאת, במסמך יוצג מידע עדכני על מדיניות משרד החינוך ועל הנחיותיו בסוגיות שצוינו לעיל, ובתוך כך יוצגו ממצאים הנוגעים ליישום הנחיות אלו ולתמונת המצב בפועל.

מן המסמך עולים, בין השאר, הממצאים האלה:

• תשלומים בעבור תל"ן ובעבור רכישת שירותים מרצון הם חלק מתשלומי ההורים הנגבים במערכת החינוך. הסכום המרבי המותר לגבייה בסעיפים אלה אינו טעון אישור ועדת החינוך של הכנסת, אך הוא נקבע מדי שנה בחוזר מנכ"ל משרד החינוך.
• בכנסת הנוכחית התקבלה בקריאה טרומית הצעת חוק סל שירותים נוספים בחינוך, התשס"ט-2009 שתכליתה ביטול תשלומי ההורים במתכונתם הנוכחית. עם זאת, ההצעה עוסקת בתשלומי החובה והרשות המאושרים כיום בוועדת החינוך של הכנסת, ואינה כוללת את התשלומים בגין תל"ן ובגין רכישת שירותים מרצון.
• במסגרת הדיונים על הצעת החוק האמורה, הוחלט כי תוקם ועדה לבחינת נושא תשלומי ההורים, בראשות מנכ"ל משרד החינוך, אשר משך עבודתה יהיה עד 14 חודשים (החל מיולי 2010). ועדה זו אכן הוקמה והתכנסה, אך בתשובת משרד החינוך לפנייתנו הובהר כי היא אינה עוסקת בתל"ן וברכישת שירותים מרצון, אלא בתשלומי החובה והרשות בלבד.
• משרד החינוך מפרסם הנחיות שונות הנוגעות להפעלת תל"ן ולגביית תשלומי הורים בעבור תל"ן ובעבור רכישת שירותים מרצון, אך כמעט ואינו נוקט צעדים פעילים לאכיפתן. מבדיקות קודמות שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת עלה כי משרד החינוך אינו מנהל מעקב מרוכז אחר הפעלת תל"ן במערכת החינוך וכי ישנן חריגות רבות מהנחיות המשרד ולעתים אף חוסר מודעות לקיומן. גם לגבי רכישת שירותים מרצון נמצא כי ישנן חריגות רבות מההנחיות וכי במסגרת סעיף זה נגבים תשלומים נוספים גם בעבור שירותים הכלולים בתשלומי הרשות.
• לפני כשנה פורסם כי משרד החינוך שוקל הרחבה ניכרת במספר שעות התל"ן המותרות. בהקשר זה, חוזר המנכ"ל בנושא תשלומי הורים לשנת הלימודים הנוכחית (תשע"א) קבע כי מספר השעות המרבי לא יעלה על 15% מהיקף השעות השבועיות לכיתה המתוקצבות על-ידי משרד החינוך. קביעה זו מהווה למעשה הרחבה של מספר השעות המרבי לעומת המצב שהיה נהוג קודם לכן – במקום 3 שעות שבועיות, ניתן כיום לגבות תשלום בעבור 5-4.5 שעות תל"ן שבועיות, לכל הפחות. נוסח ההנחיה אינו חד-משמעי ונתון לפרשנות באשר למספר השעות המרבי.
• משרד החינוך עורך מדי שנה בקרה מדגמית על גביית תשלומי הורים במערכת החינוך. ממצאי הבקרה לשנת תש"ע (2009/10) מעלים כי ב-51% ממוסדות החינוך שבוקרו נמצאה חריגה בדרישת התשלום, בסעיף אחד או יותר, לעומת הסכום המרבי המותר לגבייה. בהשוואה לנתוני השנים הקודמות, מדובר בירידה בשיעור המוסדות החורגים – בשנת תשס"ה עמד שיעור זה על 80% מהמוסדות ובשנת תשס"ח עמד שיעור זה על 69% מהמוסדות.
• ממצאי הבקרה מעלים כי החריגות הגבוהות ביותר הן בסעיף רכישת שירותים מרצון – הן מבחינת הסכום הנדרש (לעומת הסכום המותר) והן מבחינת מספר שכבות הגיל שנמצאה בהן חריגה. החריגה בסעיף התל"ן, מבחינת הסכום הנדרש, נמצאה נמוכה יחסית (טרם התקבלו נתונים על מספר בתי-הספר שחרגו בסעיף זה).

1. רקע¹

תשלומי ההורים במערכת החינוך בישראל נחלקים לכמה סוגים: תשלומי חובה ורשות באישור ועדת החינוך של הכנסת, תשלום בעבור הזנה (גם הוא באישור ועדת החינוך), תשלומים בעבור תל"ן (תוכנית לימודים נוספת) ובעבור "רכישת שירותים מרצון", תשלום בעבור תוכנית לימודים נוספת תורנית ועוד.

תוכנית לימודים נוספת (תל"ן) היא תוכנית לימודי תגבור והעשרה הנלמדים בשעות שמחוץ לשעות שנקבעו בתוכנית הלימודים הרגילה במסגרת בית-הספר, ביוזמה ובמימון שאינם של משרד החינוך. גביית התשלום בעבור תל"ן מעוגנת בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953 ובתקנות חינוך ממלכתי (תוכנית השלמה ותוכנית נוספת), התשי"ד-1953. בחיקוקים אלה לא נקבע כי שיעור התשלום המרבי בעבור תל"ן טעון אישור של ועדת החינוך של הכנסת, ולשיטתו של משרד החינוך – אף לא נקבע בהם כי יש להגביל תשלום זה.

"רכישת שירותים מרצון" היא רכישה של שירותים או של ציוד שבית-הספר מציע לרכוש במרוכז כדי לחסוך בהוצאות. התשלום בעבור "רכישת שירותים מרצון" אינו מעוגן בחוק, אלא מוגדר תשלום רשות שבשום מקרה אין לחייב תלמידים להזדקק לשירותים הניתנים תמורתו ואין לחייב את ההורים ברכישתם.

אף שלטענת משרד החינוך הגבלת התשלום המרבי בשני הסעיפים האמורים אינה מחויבת על-פי חוק, משרד החינוך מפרסם מדי שנה במסגרת חוזר מנכ"ל המשרד טבלת תשלומים המותרים לגבייה מההורים (נוסף על חוזר מנכ"ל שמפורטות בו הוראות קבע בדבר תשלומי הורים). בראש טבלת התשלומים השנתית מופיעים תשלומי החובה והרשות שוועדת החינוך של הכנסת מאשרת, ובצידם מפורטים בחוזר המנכ"ל גם הסכומים המרביים המותרים לגבייה בעבור תל"ן ובעבור "רכישת שירותים מרצון".

בתקנות החינוך הממלכתי שצוינו לעיל, ובשורה ארוכה של חוזרי מנכ"ל משרד החינוך שעניינם תשלומי הורים, מפורטות הנחיות רבות נוספות של המשרד בדבר הפעלת תל"ן בבתי-הספר ובדבר גביית תשלום בגין תל"ן ובגין "רכישת שירותים מרצון". 

1.  
   1. דיונים קודמים בוועדת החינוך של הכנסת

ועדת החינוך של הכנסת פועלת שנים רבות להקטין את תשלומי ההורים, להגביר את אכיפת הנהלים וההנחיות בכל הקשור לגבייתם ולהרחיב את הסיוע לתלמידים שהוריהם מתקשים לממן את התשלומים. זאת ועוד, מפרוטוקולים של דיונים רבים נוספים שנערכו בוועדת החינוך של הכנסת בעשור האחרון עולה כי בוועדה התגבשה עמדה ברורה של תמיכה בביטול תשלומי ההורים במתכונתם הנוכחית.

בכנסת הנוכחית (הכנסת השמונה-עשרה) הגישו חבר הכנסת זבולון אורלב, יושב הראש הקודם של ועדת החינוך של הכנסת, חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי וחברת הכנסת רונית תירוש, הצעת חוק שתכליתה ביטול תשלומי ההורים במתכונתם הנוכחית – הצעת חוק סל שירותים נוספים בחינוך, התשס"ט-2009.² בהצעה זו מוצע לקבוע כי כל תלמיד במוסד חינוך זכאי לשירותים נוספים במערכת החינוך, ובכללם הנושאים שבגינם נגבים כיום תשלומי החובה והרשות שמאשרת ועדת החינוך. ההצעה התקבלה בקריאה טרומית במליאת הכנסת, ב-14 ביולי 2010, בהסכמת הממשלה. החלטתה של ועדת השרים לחקיקה לתמוך בהצעה זו, בקריאה הטרומית בלבד, הותנתה בתנאים אלה: תוקם ועדה לבחינת נושא תשלומי ההורים, בראשות מנכ"ל משרד החינוך ובהשתתפות נציג משרד האוצר (ונציג ציבור שייקבע בהמשך), אשר משך עבודתה יהיה עד 14 חודשים, ובפרק זמן זה לא תקודם הצעת החוק בקריאות נוספות.

נזכיר כי בנובמבר 2009 קיימה ועדת החינוך של הכנסת דיון בנושא אכיפת תשלומי הורים, בהשתתפות מנכ"ל משרד החינוך, ד"ר שמשון שושני.  עמדתו של ד"ר שושני, כפי שהוצגה בדיון זה, היתה כי בכל הנוגע לתשלומי החובה והרשות המאושרים בוועדת החינוך – יש לאכוף את גביית התשלומים כפי שאושרו, ולא לאפשר חריגה מכך. בצד זאת, ד"ר שושני ציין כי המשרד יבחן מחדש את כלל ההיבטים הנוגעים לגביית תשלומי הורים בעבור תל"ן ובעבור "רכישת שירותים מרצון". בהמשך לדברים אלה, אחד מן הסעיפים שנכללו בסיכום הדיון היה כדלקמן: "הוועדה רשמה את הודעת המנכ"ל, לפיה המשרד בוחן את המדיניות לגבי יתר התשלומים, שהם אינם תשלומי רשות או חובה, תוך כדי שמירת האינטרסים החברתיים והציבוריים".³

1.  
   1. מדיניות משרד החינוך

מדיניות משרד החינוך בנושאים של גביית תשלומי הורים בגין תל"ן ובגין רכישת שירותים מרצון מתאפיינת בכך שהמשרד מפרסם הנחיות שונות, אך כמעט ואינו נוקט צעדים פעילים לאכיפתן.⁴

כאמור, מבדיקה קודמת שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת עלה כי משרד החינוך (או לכל הפחות, המטה המרכזי של משרד זה) אינו מנהל כל מעקב מרוכז אחר הפעלת תל"ן במערכת החינוך. בנוסף, מניתוח של ממצאי המחקרים האחרונים שנערכו בנושא זה ושל ממצאי ביקורות שערך משרד מבקר המדינה בשנים האחרונות עלתה תמונת מצב של חריגות רבות מהוראות הקבועות בתקנות ובחוזרי המנכ"ל ולעתים אף של חוסר מודעות לקיום הוראות.

בתשובה עדכנית של משרד החינוך לפנייתנו בעניין זה נכתב כי "בחוק חינוך ממלכתי נקבע התל"ן כמענה לבקשות ולדרישות של הציבור לתוספת לימודים או לייחוד שיבטא את רצונותיהם. לפיכך תל"ן, מעצם מהותו, הוא ביטוי לייחוד ולא להסדרה מרכזית (ההדגשה אינה במקור). אין מאגר מידע מרוכז באשר להיקף של הפעלת תל"ן במערכת החינוך. על פי דין, יש לאשר תל"ן ואת כשירות המורים המלמדים בה. אישור זה נעשה באמצעות מנהל המחוז. לפיכך, יתכן ובכל מחוז ניתן למצוא מידע מרוכז באשר להפעלה של תל"ן במחוז".⁵ מפאת הזמן הקצר שעמד לרשותנו, טרם פנינו למחוזות המשרד השונים כדי לברר האם יש בידיהם מידע בעניין זה, ואנו נערוך בירור זה בזמן הקרוב. יש לציין כי בנושאים אחרים שבהם פנינו אל משרד החינוך, המשרד עצמו פעל לאיסוף הנתונים ממחוזותיו, ולכל הפחות היה מודע להימצאותו (או להיעדרו) של המידע הרלוונטי במחוזות.

יש לציין כי לפני כשנה פורסם כי משרד החינוך שוקל להרחיב את היקף שעות התל"ן המותרות בבתי-הספר, משלוש שעות שבועיות (מספר השעות המרבי שהותר באותה עת בכל שלבי החינוך) ל-12 שעות שבועיות.⁶ פרסום זה עורר הד ציבורי, ובעקבותיו אף נשלח לשר החינוך מכתב מטעם קואליציה של ארגונים וגופים שונים, אשר הביעו את התנגדותם לצעד זה ואת חששם מפני השפעותיו השליליות.⁷

בתשובתו הנוכחית של משרד החינוך על פניית מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא זה נכתב כדלקמן: "בחוק חינוך ממלכתי ובתקנותיו לעניין תל"ן אין הגבלה מפורשת על היקף שעות התל"ן שניתן להנהיג בכיתה נתונה. בתקופת המשבר הכלכלי בשנת 2003, הגביל משרד החינוך מינהלית את ההיקף של שעות תל"ן שניתן להנהיג ל-3 שעות שבועיות לכל היותר, מתוך שאיפה להקטין את העול הכלכלי המוטל על הורים. בעת דיונים שנערכו ובהם נשקלה הרחבה אפשרית של היקף התל"ן, מעבר ל-3 השעות השבועיות שנקבעו כהגבלה מינהלית, התברר כי הסתדרות המורים מתנגדת לחריגה מהסכם שנחתם עמה בשנת 1990, ובו נקבע (בין השאר) כי במידה ויונהג תל"ן, לא יעלה היקפו על 15% מהיקף שעות הלימודים המתוקצבות על ידי המדינה. לפיכך ההנחיה שפורסמה בחוזר מנכ"ל (תשע"א/1) היתה ברוח זאת: התשלום המפורט בזה הוא עבור שעה שבועית לתלמיד לאורך שנת הלימודים.  המספר המרבי של שעות תל"ן שבועיות המותרות לתלמיד לא יעלה על 15% מהיקף השעות השבועיות המתוקצבות על ידי המשרד לכיתתו".⁸

מתשובת משרד החינוך בנושא זה, ומחוזר המנכ"ל המפרט את התשלום המרבי המותר לגבייה בגין תל"ן בשנת הלימודים תשע"א, עולה כי למעשה, בשנת הלימודים הנוכחית הורחב היקף שעות התל"ן המותרות על-פי הנחיות משרד החינוך, לעומת המצב שהיה נהוג בשנים הקודמות (אם כי ההרחבה היתה מצומצמת יותר מן ההיקף שפורסם בתקשורת; כמו כן, כאמור, מדובר מלכתחילה בהגבלה מינהלית שמקורה בחוזר מנכ"ל המשרד, ולא בחקיקה ראשית או משנית). מספר שעות הלימוד השבועיות לכיתה, המתוקצבות על-ידי משרד החינוך, עומד לכל הפחות על 36 שעות שבועיות (בחינוך היסודי).⁹ גם בהנחה הנמוכה ביותר, המבוססת על מספר השעות השבועיות המינימלי המחייב לפי תוכנית הליבה, מדובר על 31-29 שעות לכיתה בחינוך היסודי ועל 36-35 שעות לכיתה בחטיבות הביניים.¹⁰ מכאן שמספר שעות התל"ן המותרות כיום בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים הוא 5-4.5 שעות. אם עורכים חישוב זה על-סמך נתוני התקציב בדבר מספר השעות המתוקצבות על-ידי משרד החינוך, בממוצע לכיתה, אזי מספר שעות התל"ן המותרות כיום גבוה אף יותר.¹¹

מן האמור לעיל עולה כי הנוסח הנוכחי של הוראת חוזר המנכ"ל המגבילה את מספר שעות התל"ן המותרות עשוי להיות נתון לפרשנויות שונות. נדמה כי ככל שמשרד החינוך מוצא לנכון לקבוע בחוזר המנכ"ל הגבלה על מספר שעות התל"ן המותרות, אזי רצוי כי הגבלה זו תהיה ברורה לציבור המנהלים והמפקחים. גם אם הגבלה זו נוסחה במקור במונחים של אחוז מסוים מהשעות המתוקצבות, לא ברור מדוע אין באפשרותו של משרד החינוך לנקוב בחוזר המנכ"ל במספר השעות הרלוונטי לאותה שנת לימודים.

אשר לתשלומי הורים בגין רכישת שירותים מרצון – מסמך קודם שנכתב במרכז המחקר והמידע של הכנסת העלה כי שירותים רבים שמוצעים להורים במסגרת סעיף זה עשויים להיות זהים לשירותים שנגבים בעבורם תשלומי הורים אחרים, ובדרך זו ניתן למעשה "לעקוף" את ההגבלות על הסכום המרבי שהותר בתשלומי הרשות או בתל"ן.¹² כמו כן, נמצא כי משרד החינוך אינו מגביל את סכום הגבייה המרבי לכל שירות ושירות במסגרת ה"רכישה מרצון" ואינו מפקח על הפעלת השירותים הנרכשים במסגרת זו. בנוסף, ממצאי הבקרה על גביית תשלומי הורים, שערך משרד החינוך בשנים קודמות, העלו כי גם בסעיף זה ישנן חריגות בגביית תשלומים. על-אף האמור לעיל, בשלב זה לא ידוע כי משרד החינוך שוקל שינוי כלשהו במדיניותו בנושא זה.

כפי שצוין לעיל, במסגרת הדיונים שנערכו במליאת הכנסת ובוועדת השרים לענייני חקיקה בנושא הצעת חוק סל שירותים נוספים בחינוך, נקבע כי תוקם ועדה לבחינת נושא תשלומי ההורים בראשות מנכ"ל משרד החינוך. מתשובת משרד החינוך לפנייתנו בעניין זה עולה כי ועדה זו אכן הוקמה וכי היא ערכה עד כה שתי ישיבות (כאשר ישיבה שלישית צפויה להיערך בזמן הקרוב). עם זאת, על-פי תשובת המשרד, הוועדה עוסקת בתשלומי החובה והרשות בלבד, ומכאן שהיא אינה עוסקת בתשלומים בגין תל"ן ובגין רכישת שירותים מרצון.¹³ 
 
 
 

1. ממצאי הבקרה על גביית תשלומי הורים¹⁴
   1. ממצאים כלליים

משרד החינוך עורך מדי שנה (החל משנת תשס"ה), באמצעות זכיין, בקרה מדגמית על דרישות התשלום שבתי-הספר מעבירים להורים. במסגרת בקרה זו נערכת השוואה בין הסכום המרבי המותר לגבייה בכל אחד מסעיפי התשלום לבין הסכום הנדרש מההורים בחוזר מנהל המוסד שבו נעשתה הבקרה.

לבקשת מרכז המחקר והמידע של הכנסת מסר המשרד תוצאות תמציתיות של הבקרה המדגמית אשר נערכה בשנת הלימודים תש"ע (2009/10).¹⁵ על-פי תוצאות אלו, בשנת תש"ע נמצאה חריגה בתשלומים הנדרשים, בסעיף תשלום אחד או יותר, ב-51% מהמוסדות שנבדקו (201 מתוך 392 בתי-ספר שנבדקו). בהשוואה לנתוני השנים הקודמות, מדובר בירידה בשיעור המוסדות החורגים: ירידה זו ניכרת במיוחד כאשר משווים את הנתונים לנתוני שנת תשס"ה (אז עמד שיעור המוסדות החורגים על 80%) או לנתוני שנת תשס"ח (69%), והיא מעט מתונה יותר בהשוואה לנתוני השנה הקודמת – שנת תשס"ט – אז עמד שיעור המוסדות החורגים על 54%.

להלן פירוט הנתונים:

שיעור בתי-הספר שחרגו בדרישות התשלום מההורים ומספרם, תשס"ה-תש"ע

 

בשלב זה טרם מסר משרד החינוך נתונים מלאים על שיעור המוסדות החורגים בחלוקה לפי פיקוח (ממלכתי/ממלכתי-דתי/אחר).

מבין מחוזות משרד החינוך, השיעור הגבוה ביותר של מוסדות שחרגו בדרישות התשלום נמצא במנח"י (המינהלה לחינוך ירושלים) – 88%, ולאחריה במחוז הדרום – 70%, ובמחוז הצפון – 68%. בהשוואת נתוני החריגה במחוזות לנתוני שנת תשס"ט נמצא כי ברוב המחוזות חלה ירידה בשיעור המוסדות שחרגו, להוציא מחוזות הצפון והמרכז.

אשר לחלוקה על-פי מגזר: מספר המוסדות שנבדקו במגזר הלא-יהודי היה נמוך ביותר (20 מוסדות, שהם כ-5% מהמוסדות שבוקרו). עם זאת, ניתן לציין כי במוסדות אלו לא נמצאה כל חריגה – כלומר שיעור המוסדות החורגים הוא 0% (לעומת 27% בשנת תשס"ט – אז נבדקו כ-50 בתי-ספר במגזר זה), ולעומת זאת שיעור המוסדות החורגים במגזר היהודי בלבד עומד על 54% (לעומת 55% בשנת תשס"ט).

הדרישה הכספית הממוצעת לתלמיד בבתי-הספר שנבדקו (בכל סעיפי הגבייה, ובכלל שלבי החינוך: יסודי, חטיבת ביניים וחטיבה עליונה) עמדה בשנת תש"ע על 2,613 ש"ח לתלמיד. מדובר בסכום דומה למדי לסכום הממוצע שנדרש בשנה הקודמת. הדרישה הכספית הממוצעת שנמצאה בחטיבות העליונות גבוהה יותר ועומדת על 4,623 ש"ח לתלמיד. גם בשלב חינוך זה מדובר בסכום דומה לזה שנדרש בשנה הקודמת.

להלן פירוט הנתונים:

הדרישה הכספית הממוצעת לתלמיד, תשס"ו-תש"ע, לפי שלב חינוך

 

מנתוני הבקרה על החינוך היסודי עולה כי הדרישה הכספית הממוצעת בחינוך הממלכתי ובחינוך הממלכתי-דתי דומה למדי, ואילו בחינוך העל-יסודי הדרישה הכספית הממוצעת בחינוך הממלכתי-דתי היתה גבוהה בהרבה מזו שבחינוך הממלכתי (כולל המגזר הלא-יהודי). כך למשל בכיתה י"ב עמדה הדרישה הכספית הממוצעת בחינוך הממלכתי-דתי על 6,341 ש"ח לעומת 3,312 ש"ח בחינוך הממלכתי.

מבין מחוזות משרד החינוך, הדרישה הכספית הממוצעת הגבוהה ביותר נמצאה בבתי-הספר המשתייכים למינהל החינוך ההתיישבותי (אשר נהוג להתייחס אליו כמחוז נפרד) – 3,847 ש"ח (לעומת 5,083 ש"ח בשנת תשס"ט), ואילו הדרישה הכספית הממוצעת הנמוכה ביותר נמצאה במחוז תל-אביב – 1,434 ש"ח.

הדרישה הכספית הממוצעת במגזר היהודי בלבד עמדה על 2,676 ש"ח, ואילו במגזר הלא-יהודי עמד הסכום הממוצע שנדרש מההורים על 641 ש"ח בלבד (לעומת 1,047 ש"ח בשנת תשס"ט). 
 

1.  
   1. ממצאי הבקרה בסעיפי הגבייה השונים וביניהם תל"ן ורכישת שירותים מרצון
      1. החריגה הכספית הממוצעת לעומת הסכום המותר לגבייה בסעיפים אלה

להלן נתונים בדבר החריגה הממוצעת בדרישות התשלום בסעיפי הגבייה השונים, לעומת הסכום המותר לגבייה באותם סעיפים (בסעיפים: ביטוח תאונות אישיות, השאלת ספרי לימוד וועד הורים יישובי – לא נמצאו חריגות).

החריגה הכספית הממוצעת בדרישות התשלום, בכלל שכבות הגיל, לפי סעיף גבייה, תש"ע

יש להדגיש כי הן בתשלומי החובה והרשות, והן בתשלומים בגין תל"ן ובגין רכישת שירותים מרצון – החריגה הכספית שנמצאה בחינוך העל-יסודי גבוהה בהרבה מזו שבחינוך היסודי. להלן נתונים על שיעור החריגה הכספית בסעיפים אלה בשכבות גיל נבחרות:

שיעור החריגה הכספית הממוצעת בדרישות התשלום, שכבות גיל נבחרות, תש"ע

* במסגרת חטיבות הביניים.

מן הטבלה שלעיל עולה כי שיעור החריגה הכספית בדרישת התשלום בגין רכישת שירותים מרצון הוא גבוה במיוחד. יש לציין כי בתקציר דוח הבקרה שהועבר לידינו נקבע כי "סעיף הגבייה בנושא טיולים הינו הסעיף בו אחוז החריגה הגבוה ביותר מהדרישה הכספית המותרת". הסיבה לקביעה זו אינה ברורה, כיוון שהנתונים על דרישות התשלום בסעיף רכישת שירותים מרצון מצביעים על כך שזהו הסעיף בו החריגות הן הגבוהות ביותר – הן מבחינת הסכום שנדרש (לעומת הסכום המותר) והן מבחינת מספר בתי-הספר שנמצאו חורגים.

שיעור החריגה הכספית בדרישת התשלום הממוצעת (בכלל שלבי החינוך) עבור תל"ן נמצא כנמוך למדי (5%), ובחינוך היסודי לא נמצאה כלל חריגה בדרישת התשלום בסעיף זה. בחינוך העל-יסודי שיעור החריגה הכספית בסעיף זה היה גבוה יותר, והוא נמצא דומה לשיעור החריגה הממוצע בתשלומי החובה והרשות.

להלן נתונים נוספים על ממצאי הבקרה בדבר גביית תשלום בגין רכישת שירותים מרצון:

דרישות התשלום בסעיף רכישת שירותים מרצון, שכבות גיל נבחרות, תש"ע

 
במסגרת סעיף רכישת שירותים מרצון, נמצאו בבקרה 18 נושאים שונים שבהם נדרש תשלום מהורים. להלן הנושאים העיקריים שבגינם נדרש תשלום במסגרת סעיף זה, והתשלום הממוצע שנדרש בהם בשלבי החינוך השונים (כן התשלום הממוצע המשוקלל בכלל שלבי החינוך):

ממצאי הבקרה בדבר גבייה רחבה של תשלומי הורים בעבור "שכר לימוד" ובעבור "הוראה", במסגרת הסעיף של רכישת שירותים מרצון, מעלים שאלות רבות ונדמה כי הם מחייבים בדיקה נוספת ומעמיקה יותר של העניין. יתכן כי הממצאים קשורים להיבטים נוספים של גביית תשלומי הורים במערכת החינוך – ביניהם תשלומים בגין מגמות לימוד ייחודיות וכן תשלומים המשמשים להעסקת מורים באמצעות גופים מתווכים. היבטים אלה נבדקים כיום במרכז המחקר והמידע של הכנסת.

יש לציין כי לפי עמדת משרד החינוך, שנמסרה בתגובה על פנייה קודמת של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא זה, יש כמה סיבות לסייג את ממצאי הבקרה ואת המסקנות שעשויות לעלות מהם. אחת הסיבות לכך היא הכללת התשלום בעבור "תגבור תורני" במסגרת סעיף התשלומים בעבור "רכישה מרצון", הגורמת להטיית שיעור החריגות כלפי מעלה.¹⁶ טענה זו מתיישבת עם ממצאי הבקרה שהוצגו לעיל ולפיהם החריגות בסעיף זה גבוהות במיוחד בחינוך הממלכתי-דתי, אך עדיין אין בה כדי להסביר את כלל החריגות בסעיף זה.

1.  
   1.  
      1. שיעור שכבות הגיל שחרגו בדרישות התשלום בסעיפים אלה

בגירסה הנוכחית של תקציר דוח הבקרה אשר משרד החינוך העביר לידינו מוצגים נתונים על שיעור שכבות הגיל שחרגו בדרישות התשלום בשני סעיפים בלבד: טיולים ורכישת שירותים מרצון. למרות בקשות חוזרות ונשנות, טרם התקבלו מן המשרד נתונים דומים לגבי סעיף התל"ן.

בכל הנוגע לרכישת שירותים מרצון – שיעור שכבות הגיל שבהן נמצאה חריגה בדרישת התשלום בסעיף זה, בכלל שלבי החינוך, עמד בשנת תש"ע על כ-40% משכבות הגיל שנבדקו (ברוב שכבות הגיל עמד שיעור זה על 41%, ובשכבות הגיל שבחטיבות הביניים הוא היה מעט נמוך יותר).

חזרה אל רשימת המאמרים »