ביום ראשון שעבר הגיעה למשה (מוץ) מטלון חבילה שציפה לה זמן רב: זוג כפפות מיוחדות שהזמין מחו"ל כדי שיוכל לרכוב על אופניו. הכפפות הגיעו שלושה ימים מאוחר מדי, אחרי שנפצע בביתו בעת שהתעמל במכשיר פיזיותרפיה מיוחד ושבר את ברכיו.

"תראה מה זה", הוא אומר בחיוך. "דווקא עכשיו הגיעו הכפפות כשאני מרותק לבית שישה שבועות. אולי אני אשכיר את האופניים יחד עם הכפפות".

אדם אחר, לו נפצע בברכיו וכתוצאה מכך היה מושבת בביתו, היה לבטח מתבוסס בכאב ומתלונן על מר גורלו. ממטלון, תושב הרצליה, לא תשמעו מילה אחת שיש בה אופי של קיטור. אחרי הכול, מה היא הפציעה הזאת לעומת העובדה שהוא מתנייד כמעט 40 שנה בעזרת כיסא גלגלים.

מטלון מעולם לא נתן למגבלתו הפיזית להכתיב את חייו. בנחישות ובהתמדה הוא הפך לחבר כנסת בולט בישראל ביתנו ובמשכן ולספורטאי מוביל בתחום ספורט הנכים. "אם אתה מחליט לשים את המגבלה שלך בצד ובוחר בצד של החיים, אתה יכול להגיע לאן שאתה רוצה", הוא מבהיר. "אתה יכול לתרום לחברה ולהגיע למיצוי עצמי".

אף פעם לא חשבת להרים ידיים?

"נראה לך?".

יום חמישי לפני עשרה ימים  היה יום שגרתי עבור מטלון בן ה-58. הוא ניגש למכשיר הפיזיותרפיה שבו הוא נעזר כדי להאריך את שריריו ולמנוע מהם להתנוון.

המכשיר אמור היה לסייע למטלון להיעמד על רגליו, אך מעשה שטן, הרצועות שאמורות היו להחזיקו התנתקו, ומטלון נפל על הרצפה ושבר את ברכיו. הוא הצליח למתן את עוצמת הפגיעה באמצעות

שרירי ידיו המוצקים - תוצאה של אימונים מפרכים ברכיבת אופני יד המיועדים לנכים - אחרת הנפילה הייתה יכולה להיגמר בצורה הרבה יותר חמורה. 

"אתה רואה מה קרה לי כשרציתי להיות על הרגליים?", הוא צוחק. "בזכות האימונים שלי ברכיבת אופניים הצלחתי לבלום את עצמי באמצעות הידיים שלי. הנזק היה יכול להיות הרבה יותר גרוע".

"אני לא יכול להרשות לעצמי להישבר. עומדת לפניי תקופה לא פשוטה. היו לי הרבה תוכניות לתקופת הקיץ. הוזמנתי להרבה סיורים בסניפים של המפלגה ולמפגשים עם צעירים.

"רציתי גם להקדיש את הזמן לקידום הצעות החוק שלי לגבי נשיאה בנטל הלאומי והמאבק בפדופיליה. כעת אני צריך להפחית את הפעילות ולדאוג לבריאות שלי. לא חוויתי חוויות כאלה 38 שנה. כנראה שפעם אחת במעלה הדרך צריך לחוות חוויות כאלה".

ובכל זאת, דבר אחד טוב יצא למטלון מפציעתו. מהרגע שבו פורסמה הידיעה על שבירת ברכיו הטלפון שלו כמעט קרס. ראש הממשלה, הנשיא, יו"ר הכנסת, חברי כנסת ופוליטיקאים - כולם התקשרו לדרוש בשלומו.

"זה לא ייאמן כמה אנשים התקשרו אליי", הוא אומר וכאילו בהזמנה מתקשרת אליו ח"כ דליה איציק. "כן, כן, דליה. הכול בסדר", משיב מטלון בנימוס. "כן, גם אני אוהב אותך". "ככה זה כל היום", הוא אומר בחצי התנצלות

.הייתי בטוח שהכנסת הוא מקום ציני שאין בו חברים. "יש גם חברויות. שמע, ביומיים מאז הפציעה קיבלתי הצעות עזרה חוצות מחנות. התקשרו אליי רופאים, חברים, אנשים ששמעו על הפציעה. פיזיותרפיסטים שהציעו טיפולים, אנשים ששירתי איתם. חברים מלפני 20 שנה שאמרו לי:

"'אנחנו נעזור אם אתה רק צריך משהו'. אני אסביר לך משהו. אחרי שנפצעתי, התחילה לרוץ שמועה שקרה לי משהו. החלטתי להפסיק את מחול השמועות. יש לי דובר טוב, אז הוצאתי דרכו הודעה מסודרת על מה שקרה לי".

אנשים בריאים היו מתקשים להתמודד עם פציעה כזאת. איך אתה לוקח הכול בקלות?

"ההחלטה אם להיות נכה או לא היא בראש. אתה קובע ומחליט איך להיות עם עצמך ואיך יראו אותך. אם אתה רוצה שיראו אותך נכה, אז תהיה נכה. אם תבקש רחמים, תקבל רחמים.

"אם אתה רוצה לקבל כבוד, תקבל כבוד. אם אתה רוצה להיות שווה בין שווים, אז תקבל שוויון. ראית את הטלפונים שאני מקבל כל היום. מהנשיא ומראש הממשלה. הם בדיוק כמוני. אני מרגיש שווה בין שווים".

איך להשתמש בכיסא גלגלים

חייו של מטלון נחלקים לשניים. עד גיל 20 הוא היה כשאר בני גילו. הוא התגייס לצבא והחל לשרת בצנחנים. ואז קרתה התאונה במהלך השירות ששינתה את חייו לבלי הכר. מטלון התהפך עם משאית עמוסה בארגזי תחמושת שנפלו על גבו והותירו אותו משותק.

אך הנכות, כפי שכבר הבנתם, לא שברה את רוחו. "נפצעתי בגיל 20, ואין לי שום חוויה של בית חולים", הוא אומר. "שמרתי על עצמי בפעילות ספורטיבית. יש לי כוחות טובים וחיוביים, יש לי משפחה חמה, יש לי חברים טובים והכול יחד יוצר חיים נורמליים".

כנכה צה"ל זכית לתמיכה רבה מאגף השיקום במשרד הביטחון. האם גם נכים אחרים, שלא נפצעו בשירותם הצבאי, היו זוכים לאותם תנאים?

"אגף השיקום נותן אולי יתרון לנכי צה"ל בזכויות, אבל לא במבנה האישיות. הוא גם לא מחלק כישרון. אגף השיקום עשה את העבודה שלו, אבל זה לא השפיע על המקום שאליו הגעתי. הנה, יש נכי פוליו שהם שופטים בבתי משפט בלי סיוע מאגף השיקום".

סיפור חייו של מטלון סייע לימים ליוצרי הסרט "לא שם זין" המבוסס על ספרו של דן בן-אמוץ. הסרט, שצולם בשנת 1987, מתאר את התמודדותו של חייל צה"ל עם נכותו. מטלון, ששימש כיועץ לסרט, אף השתתף באחת הסצנות.

בזכות השתתפותו בסרט הוא הפך לחבר הכנסת היחיד המוזכר במאגר המידע האינטרנטי על הקולנוע (IMBd), שבו מופיעים כוכבים הוליוודיים ובינלאומיים. "הייתי בין יוצרי הסרט והשתתפתי בו כאחד הנכים, שהוא חבר של רפי, הדמות הראשית", הוא משחזר.

"אתה יכול למצוא בסרט כל מיני דברים של מוץ. הכנתי את השחקנים כדי שיוכלו להיכנס לדמות שלי. לימדתי את איקה זוהר, השחקן הראשי, להשתמש בכיסא גלגלים. חלק מהסרט צולם בבית שלי. אגב, הקטע עם ההיתקלות במחבלים שבה רפי נפצע צולם ביפו".

"אני כבר לא זוכר".

עד ראשית שנות התשעים עבד מטלון בעסקים פרטיים. בשנת 1992 הוא נבחר לארגון נכי צה"ל ולימים הפך לראש הארגון. האיש האנרגטי והנמרץ שבה את תשומת לבו של אביגדור ליברמן, שהחליט לצרפו לתנועת ישראל ביתנו.

בשנת 2008 התפטר מטלון מתפקיד יו"ר ארגון נכי צה"ל לאחר שנבחר לכנסת. מטלון הפך לח"כ הראשון שמתנייד באמצעות כיסא גלגלים, דבר שאילץ את הכנסת לבצע לא מעט התאמות באולם המליאה ובדוכן הנואמים כדי לסייע לו למלא את משימותיו הפרלמנטריות.

"קיבלו אותי יפה מאוד בכנסת", הוא מבקש לציין. "הכנסת הייתה נגישה ברובה, אבל היו כמה מקומות שדרשו הנגשה כמו דוכן הנואמים ומקום הישיבה שלי. היו צריכים למצוא דרך שאכנס לאולם המליאה".

למרות הרצון האמיתי והכן של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין לסייע למטלון, הוא נתקל בהתנגדותה של היועצת המשפטית של הכנסת דאז, נורית אלשטיין, לממן לח"כ הנכה נהג אישי.

חוות דעתה של אלשטיין גרמה למשבר בינה לבין ריבלין, ובצורה כזאת או אחרת הביאה לסיום תפקידה. "הייתה התנגדות לתת לי רכב כי מישהי התנגדה", הוא נמנע מלהזכיר את שמה של אלשטיין. "בסופו של דבר לא קיבלו את חוות דעתה, והוועדה בכנסת אישרה לי נהג".

בימים אלה אושרה הצעת החוק של מטלון להחמרה בעונשם של נהגים שהיו מעורבים בתאונת פגע וברח, החמרת ענישה נגד פדופילים וקידום שירות לאומי לכלל הציבור. "אחד המאבקים החשובים שלי הוא המלחמה בפדופילים", הוא מדגיש. "עברייני מין צריכים לקבל שיקום בכלא. אחרי שהם משתחררים, צריך לקחת עליהם אחריות. זה סיפור מורכב".

ומה אתה מציע?

"ההצעה שלי כוללת הרבה טיפולים לפדופילים כולל סירוס כימי".

אתה לא יכול לכפות סירוס על אנשים.

"תוכל לכפות סירוס אחרי שתמונה ועדה מקצועית, ובית המשפט יחליט שכך יהיה. מה עם זכויות הילד?".

בעבר הצעת למנוע מגופים ציבוריים לממן הופעות של אמנים שלא שירתו בצבא אבל קיבלו פטור כחוק.
"אתה ואני יודעים את האמת, והאמת חשובה. אבל שרת התרבות הובילה את ההתנגדות. זה חלק מהצעת החוק שלי לשוויון ונשיאה בנטל באופן שוויוני. מי שלא ישרת בצבא, יעשה שירות לאומי או אזרחי".

איך החרדים מקבלים את ההצעה שלך?

"לא ראיתי שהם קופצים על הרגליים האחוריות נגד ההצעה. היום מתגבר הרצון לשירות אזרחי בקרב החרדים. יש פיילוט שהצעתי ולפיו החרדים ישרתו באגף השיקום של משרד הביטחון. הביורוקרטיה תוקעת את זה, אבל הושגו כל ההסכמות לכך. גם לערבים הצעתי שירות אזרחי.

"מה קרה, ערבי לא יכול לשרת בתחנת כיבוי אש, בתחנת המשטרה או בבית אבות? אני מעריך שמדינת ישראל לא תוכל לעמוד מנגד ולראות את השיעור של אלה הנושאים בנטל. אנחנו עוד נפשוט רגל. אתה מבין איזה אחוז נושא היום בנטל? אי אפשר לשאת את זה לאורך שנים".

לא מתסכל אותך שחרף כל פעילותך, ישראל ביתנו מזוהה בעצם רק עם ליברמן.

"ישראל ביתנו היא מפלגה מסודרת שאין בה אנרכיה".

גם למפלגת העבודה יש מנהיגים.

"אתה משווה אותנו לדבר שלא קיים. מה זה מפלגת העבודה? היית רוצה לראות אנשים שנלחמים זה בה ומתנגדים להחלטות שהתקבלו?".

בכל מפלגה יש רעשים והדלפות. איך זה שדווקא אצלכם אין?

"כי אצלנו זאת מפלגה מסודרת שבה עובדים לפי סדר יום. אנשים לקחו תחומי פעילות ועובדים לפיהם. יש אצלנו סדר. גם אם יש ויכוחים, ויש, הם נשארים בתוך חדרי הישיבות. אני אומר את דעתי לראש המפלגה, אבל ברגע שאתה יוצא מהחדר אתה מקבל את מה שהוחלט".

יש סדר בתנועה שלכם כי המנהיג הוא חזק, שלא לומר כוחני.

"ליברמן ראוי להיות ראש הממשלה".

אז למה מפחדים כל כך ממנו?

"זה עניין של תדמית. האיש הוא נעים הליכות. הוא אינטלקטואל ואיש ספר".

אז מי יצר את הדימוי שלו כאדם קיצוני?

"התקשורת יודעת לבנות תדמיות, אבל הציבור יודע שליברמן הוא איש ימין אמיתי. אחמד טיבי כל הזמן אומר שליברמן חי משנאה לערבים. אמרתי לו: 'טיבי, אתה חי משנאה ליהודים. אם תגיד שהיהודים טובים, לא תקבל מנדט אחד'. לליברמן יש תוכנית מסודרת שתצא לפועל בבוא העת".

ומה היא כוללת?

"חילופי שטחים ואוכלוסיות. זו תוכנית אמיתית וראויה אם אנחנו לא רוצים בעיה דמוגרפית בעוד 20 שנה. אתה יודע כמה אנשים מבני המיעוטים לומדים בכיתות א'? יותר מ-25 אחוז. בעוד 18 שנים הם והחרדים יהיו 50 אחוז מהאוכלוסייה שלא תשרת בצה"ל. הצעתי לערבים ולחרדים לצאת לשירות אזרחי, אבל הם רוצים להנציח את הקיפוח ואת העוני".

עם יד על הלב, האמנת ערב הבחירות האחרונות שישראל ביתנו תהיה המפלגה השלישית בגודלה?

"אני רוצה להגיד לך שהיא עוד תהיה המפלגה השנייה בגודלה בכנסת. אני עדיין לא מדבר על כך שתהיה המפלגה ראשונה. אני מאחל לעם ישראל שליברמן יהיה ראש הממשלה".

הוא המנהיג הכי טוב שיש לפוליטיקה הישראלית להציע?

"הלכתי אליו מתוך בחירה. אני מאמין באיש. אחרי שנתיים בכנסת, האמון שלי באיש רק התגבר".

למרות החשדות והחקירות נגדו?

"אין לי שום מושג בנושא הזה".

אתה רואה את עצמך מתקדם לתפקיד שר?

"אני רואה את עצמי כמי שנהנה להתחיל מלמטה. אם פעם מישהו יחשוב שאני ראוי להיות שר, אז יציעו לי".

חברותו של מטלון בכנסת אינה הפעילות הפוליטית הראשונה שלו. במהלך שנות התשעים הוא כיהן כחבר מועצת עיריית הרצליה מטעם הליכוד. על ההבדלים בין ראש העירייה הקודם אלי לנדאו לזו שהחליפה אותו יעל גרמן הוא מתחמק מלענות. "זה גבר וזו אישה. לזו יש אופי מסוג אחד ולזה יש אופי מסוג אחר".

נו באמת, זאת תשובה מתפתלת.

"הייתי יותר זמן עם אלי לנדאו. עם יעל הייתי פחות זמן, כי אחרי שנבחרתי לראשות ארגון נכי צה"ל התפטרתי מהמועצה".

איך לנדאו הצטייר בעיניך כראש העירייה?

"הוא איש בעל מוטיבציה ויכולת ביצוע בלתי רגילה".

וגרמן?

"עבדתי איתה מאוד יפה. היא נתנה בי אמון. עם שניהם נהניתי לעבוד".

אחד הפרויקטים של אלי לנדאו זה המרינה.

"אני מאוד נהנה שם וגם במרכז הבינתחומי".

בית המשפט מתח ביקורת נוקבת על המרינה ויצא נגד הפיכת דירות הנופש שם לבתי מלון.

"גם אני נתבעתי בנושא, כי הייתי חבר ועדת המשנה. בכל מקרה, אף פעם לא הייתה הגדרה בחוק לדירות נופש. בית המשפט אמר מה שאמר, ואנחנו מדינת חוק".

כחבר מועצה לשעבר אין לך אחריות לזה שאנשים קנו דירות על סמך ההבטחות של העירייה שהמקום ישמש למגורים?

"לא היו הבטחות כאלה. אנשים קנו את הדירות להשקעה, או שקנו בגלל המקום האטרקטיבי. אנשים לא הבינו מה זה דירות נופש".

למה בכלל היה צריך לבנות את המרינה? למה לא להשאיר חוף פתוח?

"זאת הייתה החלטה שעברה בכל מוסדות התכנון. יעל גרמן בנתה טיילת שהיא אחת היפות בעולם. היא נלחמה מול הארגונים הירוקים וניצחה אותם בזכות זה שהיא אוהבת טבע ובני אדם".

אני מבין שיש לך ביקורת על הירוקים, שהיו אלה שניהלו את המאבק במרינה.

"כן. הם גורמים לדברים לא טובים. הם נוהגים בדרך של הכול או כלום. מה יותר חשוב, הטבע או האדם? האדם".

ברשותך, שאלה אישית: לאשתך לא היה חשש לצאת עם גבר נכה?

"לפני שיצאתי לקורס צניחה אמר לי המ"פ שלי אריק מורן, שהוא חבר טוב שלי עד היום, כי החוכמה היא לא 'לא' לפחד, אלא להתגבר על הפחד. זה הולך איתי כל השנים. אני משער שאשתי פחדה, אבל הזמנים השתנו. כיום החברה מקבלת אנשים בעלי מוגבלויות".

ואיך הילדים שלך התמודדו עם אבא שמרותק לכיסא גלגלים?

"אני לא יודע. אני רק יודע שיש לי ארבעה ילדים, שיהיו בריאים, ואף אחד מהם לא יצא מתוסכל. כולם אוהבים את אבא, והם בסדר".

הם ילכו ליחידה קרבית?

"אני משער שכן. הבנות הגדולות שירתו בנח"ל ובחיל הים. הבן שלי, שהוא בן 17, קיבל עכשיו צו ראשון והוא רוצה לצאת לטיס. הבן הצעיר עדיין לא יודע מה הוא רוצה. בכל מקרה, אני מחנך את הילדים שלי לאהבת הארץ".

אני מחפש אצלך תסכול ולא מוצא. אף פעם לא כעסת על המדינה שבגללה איבדת את רגליך?

"לא היה לי תסכול מהסוג הזה. מה שמתסכל אותי זה שהמדינה שלנו יכלה להיות אחרת. היא איבדה מהנתינה אף על פי שאני פוגש אנשים טובים באמצע הדרך. בוא נגיד שאפשר עדיין להציל את המדינה".

זיו גולדפישר