קודם כל אני רוצה להודות לראש הממשלה ולממשלת ישראל על כך שקיבלו אתמול החלטה חשובה ללכת לחקיקה בנושא הנאמנות אזרחות.

לא מדובר רק בעניין תאורטי או רטורי.

מאז שהוקמה מדינת ישראל נושא המדינה היהודית היה נושא מרכזי ודומיננטי שקיבל ביטוי בחוק השבות ומדגיש שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי.

הויכוח בסוגיה מתנהל ויתנהל גם בקרב במשפטנים הבכירים ביותר ומספיק להזכיר את הויכוח בין נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק למשנה שלו השופט מנחם אילון.

גם בבחירות האחרונות לכנסת עסקה ועדת הבחירות המרכזית ולאחר מכן בית המשפט העליון בסוגיה האם רשאים מועמדים או רשימות השוללים את אופייה היהודי של מדינת ישראל להתמודד לכנסת.

לכן הקביעה הברורה באמצעות חקיקה תשים סוף פסוק על עצם השאלה מהו אופייה של מדינת ישראל, זה גם שם מיקוד אמיתי על הויכוח שמתנהל בתוך החברה הישראלית ובויכוח שמתנהל מול הפלשתינים על כך שהויכוח האמיתי הוא יותר מאשר על הגבולות אלא על אופייה האמיתי של מדינת ישראל.

אתמול קיימתי ארוחת ערב עם שרי החוץ של ספרד וצרפת שהתנהלה, בניגוד לכל הפרסומים באווירה טובה. הייתה שיחת גלויה וכנה כמו שנהוג בין ידידים. לא נזפתי באף אחד ולא התווכחתי.

הסברתי שלפי הבנתי ותפיסתי הסכסוך הישראלי פלשתיני רחוק מלהיות הסכסוך המרכזי ביותר בעולם ורחוק מלהיות העתיק ביותר בעולם ולא ראיתי שום נוסחה אוניברסאלית שפותרת עשרות סכסוכים וויכוחים סביב כדור הארץ.

הבהרתי שאינני יודע אם בתקופה הקרובה ניתן להגיע לסוף הסכסוך ולהסדר קבע אבל בלי קשר לסוף הסכסוך אני מאמין שחשוב יותר לנהל את הסכסוך ובמקביל לנסות להגיע להסדר ביניים ארוך טווח ואם יסתדר נשמח להגיע גם להסדר קבע אבל צריך להיות ריאליים ולא צריך כל הזמן לגמגם ולהצטדק.

ראיתי שבאירופה מחוקקים את חוק הבורכה ואוסרים על בניית המינרטים (הצריחים במסגדים) ואף אחד לא מתרגש, אני לא מציע בממציאות שלנו היום נחוקק את חוק הבורכה ונאסור על בניית המינרטים אבל כן צריך להפסיק כל הזמן להתנצל ולפחד, צריך להגיד את האמת ולא למצמץ.

במזה"ת החלשים לא שורדים רק החזקים שורדים.