לעצם הדיון, חשוב קודם כל להגדיר את המרחב בו אנחנו פועלים. 

• זירת העורף היא מרחב טריטוריאלי, שיושפע ממצב משברי בתוך שטח ישראל.

 

• מערך העורף הוא מערך הגופים הפועלים מכוח הסמכות, שניתנה להם על ידי המדינה לניהול העורף בעת משבר.

 

הגופים המרכזיים הם: 

• רח"ל- רשות חירום לאומי הכפופה למשרד הביטחון
• מל"ח- הוכפף לרח"ל, ובתוכו פועלות רשויות ייעודיות כגון: פס"ח, חלוקת דלק, אספקת חשמל, מים, מזון, שרותי תקשורת ותשתיות.
• משטרת ישראל- הכפופה למשרד לביטחון הפנים
• מערך כב"א- הכפוף למשרד הפנים
• פקע"ר- הכפוף לצה"ל ומשרד הביטחון
• מערך בתי החולים, המרפאות ומד"א, שכפופים למשרד הבריאות
• יחידות ניטור חומ"ס- הכפופות למשרד להגנת הסביבה
• רשויות מקומיות

 

•  
  • אז בעצם, מהו משבר?

 

משבר הוא שינוי חריף, מפנה חד, זעזוע שמאיים על שגרת החיים, הביטחון האישי והרווחה של פרטים, משקי בית וארגונים, ואף על רווחתה וביטחונה של כל המדינה. 

משבר יכול להיגרם מסיבות ביטחוניות, כלכליות, חברתיות או עקב אסון טבע. 

כדי לצלוח משבר ולהמשיך בשגרה חייבת להתקיים תרבות של מוכנות. תרבות זו, הינה מכלול של ערכים, סדרי עדיפויות והרגלים, שמאפשרים התמודדות עם משברים. 

כאשר בוחנים בראיה כוללת מצבי משבר המאיימים על ביטחון הפנים ניתן להציג שני גורמים עיקריים למשברים- אדם וטבע:

1. אדם- גורמים ואירועים כתוצאה מפעילות בני אדם, כאשר אלו נחלקים לאירועים הנגרמים בזדון (מלחמה, התקפות טרור וכדומה), או תאונות כתוצאה מפעילות האדם.
2. טבע- גורמים טבעיים כגון רעידות אדמה, צונאמי, אבק וולקני, שריפות וכדומה.

 

אנחנו יודעים שהיכולת לצלוח משבר תלויה רבות בתודעה וזו נבנית בדרך כלל ממוכנות והשקעה מקדימה היוצרת את תחושת הביטחון האישי והקבוצתי, אשר יחד עם עשייה נכונה יוצרים את ההצלחה. 

בכדי להגיע למצב משברי במוכנות מרבית קיים צורך מקדים לנתח ולהציג את תרחישי הייחוס (קשים ככל שיהיו) ועל בסיסם לבנות את המענה. 

המענה הכולל הינו מערך מורכב הבונה את היכולת הכוללת מלמטה ומלמעלה, מהפרטים ומשקי הבית, דרך ארגונים, מוסדות, יישובים/רשויות וגופים ממשלתיים, ועד לרמה הבכירה של המדינה. 

בתוך המארג הזה קיימים גורמים גם פרטיים וגם ארגונים, אשר להם מחויבות גבוהה יותר להכנות והשקעה מזמנם האישי ובעיקרם הם המתנדבים (גורמים כאלו מהווים מרכזי ידע, גופי דרבון לאחרים וכדומה). 

בתוך המבנה המורכב והמסובך הזה, לרשות המקומית ולעומד בראשה תפקיד מפתח, וכבר ראינו, כי ביישוב בו ראש הרשות מודע לכך ומכין את היישוב מראש באמצעים ותרגולים ובשת"פ עם כלל הגורמים, צליחת המשבר ביישובו קלה וטובה פי כמה מיישוב דומה שלא התכונן. 

גם המגזר השלישי מהווה היום בישראל גורם מהותי ביותר בהכנות ובעיקר במתן מענה בזמן משבר, והינו מחליף פעמים רבות גורמים מדיניים, אשר לא עשו מלאכתם כנדרש מבעוד מועד או שנוח להם, שאחר מבצע את תפקידם. 

אנו מוצאים, שוב את מדינת ישראל, משקיעה עשרות מיליארדים על פעולה התקפית – צבא חכם, מתוחכם, מהאוויר, מהיבשה ומהים. חשוב לזכור שכבר גילינו בעבר שהעורף הוא הזירה המרכזית שאיתה מוכרעת המערכה – אני מציע לכולם לחזור למסלול הזה במהרה. 

ועכשיו אגע בקצרה במה שראינו במשבר שנוצר כתוצאה מהשריפה בכרמל: 

ראשית עלי להדגיש, כי השריפה עצמה הייתה בממדים עצומים וכמעט בלתי מוכרים בישראל. שריפה זו כילתה 42,000 דונם יער, שהם כ-5 מיליון עצים.

רק בהשוואה לשריפות בעבר, הגדולה ביותר הייתה של כ-5000 דונם יער "בלבד". 

אבל הגורם הדרמטי ביותר באירוע בכרמל היה ללא ספק מותם הטרגי של 42 קורבנות - סוהרים, שוטרים, נער מתנדב ונהג האוטובוס. 

זהו אירוע נקודתי כואב מאוד בתוך מכלול שריפת הענק ואולי קצת קשה לומר זאת, אבל לו לא היה האוטובוס נקלע לסיטואציה הנוראית הזו, השריפה גדולה ככל שלא הייתה, כולנו היינו מתייחסים אליה אחרת לגמרי. זה היה פעמון אזהרה נוסף לכולנו, מצער ככל שיהיה 

אינני רוצה להלך אימים, אבל אין לי ספק שאסון האוטובוס המחיש לנו את התמונה האמיתית הצפויה באירועים דומים, כגון רעידת אדמה, חומ"ס אירוע מגה - טרור או מלחמה. המלחמה המורכבת, העולם שמתפתח לשני מחנות מרכזיים של המחפשים חורבן ושל השואפים לשלום, הנשק ההמוני שיגיע לידם של מטורפים, צפיפות יתר במקומות מאוכלסים ואפילו אקלים גלובלי משתנה על בסיס יומי – הם רק קצה של מגוון הסיבות היכולות למצוא כל מדינה תחת אסונות לאומיים, אסונות שלצערי, ייחשבו כהצלחה אם יגמרו "רק בעשרות הרוגים". 

וגם בשריפה הזו, בכרמל לא היינו רחוקים ממצבים כאלו,רק דמיינו לעצמכם כי הוראות הפינוי מבית אורן או עין הוד או ימין אורד היו מתאחרות או שהכוחות המפנים לא היו נחושים מספיק והנה בתוך זמן קצר היו לנו לכודים, פצועים והרוגים רבים ביישובים.

רק דמיינו לעצמכם מה היה קורה לו חיל האוויר לא היה נערך כראוי למבצע האווירי המורכב והמסובך ב-12 שפות שונות עם יותר מ-30 כלי טייס ובשטח כה מצומצם.

ולכן ההסתכלות היום בהפקת לקחים ובהכנות מקדימות עלינו לחשוב כאילו שההתרחשות בשטח  הייתה באחד מהתרחישים עליהם דיברתי עתה, ועכשיו לבדוק מה נידרש ולפי זה להתכונן להתאמן ולרכוש ציוד מתאים.

כמובן שבתוך כך קיים צורך מרכזי ועיקרי ליצור את היכולת לפעול במשותף תוך ניצול נכון של מיומנותו של כל גוף וגוף להשגת המטרה המשותפת בזמן הקצר ביותר ובאפקטיביות הרבה ביותר. 

כמעט כל גוף מאלו שפעלו בשטח עשה הכנות טובות יותר או פחות בהתאם ליכולותיו לניסיונו ולאחריות המוטלת עליו. 

ובפועל אכן נפרסו כלל הגורמים בחפ"קים השונים כאשר כל אחד מהם מרכז תמונה טובה עד טובה מאוד של כוחותיו בשטח, יודע להציג ולתעדף את משימותיו ופועל בראייה של מטרותיו באופן סביר. 

אבל האם ידענו לפעול באופן האפקטיבי ביותר במשותף, תוך יצירת תמונה ברמה הכוללת הלאומית ולהכווין את כלל המאמצים על פי העדיפות הנכונה ?

אני מניח שברוב המקרים כך היה אך לא מתוך עבודת מטה נכונה אלא בעיקר בגלל השכל הישר של אלו שפעלו בשטח.

וכאן הנני טוען כי חסר היה גורם מפקד המרכז אליו את כל הנתונים הרלוונטיים ובזמן אמיתי, יוצר תמונת מצב ומימנה מוציא הנחיות על עדיפות עדכנית.

אך בעוד שחוסר זה ניתן לפתרון מהיר יחסית, הטלת המשימה על אחד הגורמים, הרי שהבעיה המשמעותית יותר הינה בהיעדרות גורם ממשלתי רשמי הנושא באחריות הביצועית בשטח, וכאן נכנסתי אני כשר לביטחון הפנים ולקחתי את האחריות לניהול הלאומי בשטח.

כזכור בפברואר 2007 הופץ דו"ח "עיצוב מערך העורף במדינת ישראל " על ידי תת וועדת חוץ וביטחון בכנסת שהוגדרה כ"וועדה לבחינת מוכנות העורף במצבי חירום" בראשות עמי איילון ואף אני הייתי חבר בוועדה, ובדו"ח הומלץ באופן ברור על הצורך גוף מתכלל לאומי למצבי חירום בעורף וכי נכון כי גוף זה יוקם במשרד לביטחון הפנים. 

 באפריל 2007 החליטה הממשלה הקודמת, בניגוד לוועדות רבות והדו"ח שזה עתה הזכרתי, להטיל את האחריות במצבי חירום בעורף על שר הביטחון ולצורך זה הוקמה במשרד הביטחון, הרשות לחירום לאומי- רח"ל.

כך שבפועל הוגדר גורם ממשלתי אחראי , אך מה שאירע בשריפה האחרונה בכרמל, שוב חושף את חולשת המערכת למתן מענה מלא ומיידי.

על כן הנני מצהיר בזאת כי ראוי היה מזמן ,אך מוטב מאוחר מאשר אף פעם, להחליט על העברת כל מיכלול האחריות על העורף במצבי חירום לידי המשרד לביטחון הפנים, וזאת באופן מלא ואשר יכלול אחריות על כל גופי החירום וההצלה :  

1. כיבוי אש (במתכונת גוף חירום לאומי )
2. מגן דוד אדום (תוך הנחיה מקצועית של משרד הבריאות)
3. פיקוד העורף (תוך המשך הזנה גיוס והכשרה על ידי צה"ל)
4. רח"ל
5. גורמי סיוע והצלה כגון זק"א

 

וכמובן משטרת ישראל אשר בפועל כבר כפופה למשרד לבט"פ.  

לסיכום גבירותיי ורבותי, אני רוצה לסיים בנימה אישית. אני הגעתי לבצע משימה נקודתית. לכל אורך המבצע פרשנים, נשלחים מטעם, פוליטיקאים, בעלי תפקיד לשעבר ואף גורמים נוספים ניסו לגרור אותי להקמת ועדת חקירה תחת אש.

מדינת ישראל חייבת להשכיל בכל מערכה אשר תתמודד איתה, לא להיגרר למערבולת הזו. לא להיכנע לדחף כמעט פורנוגרפי, של גורמים כאלה או אחרים לרכז מהומה רבה על לא דבר. תחקור הוא חשוב וקריטי, מתן דין וחשבון הוא בגדר חובה ואפילו צעדים של שינוי וסנקציות, כל אלה נחוצים להתפתחותינו לקראת מוכנות מבצעית מרבית, אך יחד עם זאת אין זו הדרך. לא תחת אש.  

המסר היה ונשאר: "שקט מכבים" לאחר מכן "שקט מתאבלים" ורק עכשיו אפשר להתחיל בתחקור רציני ואני מקווה שלא מתלהם.  

התחקיר יהיה ארוך ויסודי, איני חושב שהדרך הנכונה היא להקים ועדת חקירה. אני חושב  שפשוט צריך ליישם מסקנות שנמצאות על שולחנו של כל אחד ואחד מאיתנו. אני מעריך שתהיינה דעות רבות, לכאן או לכאן.. 

אך גבירותיי ורבותיי, הבשילה העת לכנס את כל גורמי ההצלה, החירום והאכיפה, תחת קורת גג אחת – קורת המשרד לביטחון פנים. 

תודה. 

  חזרה אל רשימת המאמרים »