שם הצלם: מיכאל פייגין

לא אכנס מנקודת המוצא של התייעלות. הנקודה היא שונה ותעסוק במה שקשור בעצמאות העולם המערבי מן

התלות בנפט ובדלקים שצורכת תעשיית הרכב ובפתרונות שיש לתת לזה. אנחנו בסך הכל מכורים.

נפט איננו המוצר שאיתו אנחנו מייצרים חשמל. לא בגלל יצור חשמל אנחנו מכורים לנפט. אנחנו מכורים לנפט

בגלל היותנו מכורים לרכב. אנחנו הופכים להיות מכורים למדינות שמספקות את הנפט. כל פעם שנעצרים ליד

תחנת דלק ומוציאים את הארנק, חלק ממה שאנחנו משלמים הולך לארגוני טרור וגורמים רדיקאלי, לחינוך

שבחלקו נועד להוביל לעימות עם העולם הדמוקרטי. הכסף הזה מזין את הטרור. אנחנו מזינים את מי

שקמים להילחם בנו.ועל כן, אנחנו חייבים להיגמל. איך? תחליפי דלק לתחבורה. אלטרנטיבה.

אנחנו יודעים מה שאולי לא כל העולם המערבי יודע. המאבק של האסלאם הקיצוני המתנהל נגד מדינת

ישראל הוא רק שלב בדרך. אין מותחים ביקורת על המערב בגלל התמיכה בישראל. המאבק בישראל

והצורך להכריע אותה הוא הצעד הראשון ברצון להכריע את המערב. דרך הנפט, אנחנו נאבקים על עצמאותו

ועתידו של העולם הדמוקרטי.
 

    * גבירותי ורבותי, אנחנו עדיין מכורים. אזרחי העולם המערבי, ואנחנו בתוכם, סובלים מהתמכרות קשה לזהב השחור. כולנו מכורים לנפט. ועד שלא נקום ונחליט לעשות מעשה – נוסיף להיות מכורים, ולצרוך עוד ועוד ועוד ועוד. ובעוד המכוניות שלנו ממשיכות ללגום בצמא את הנפט המזין את הטרור הערבי, המפתח לשמירה על רמת החיים שלנו נמצא בידם. ובכל פעם שאנחנו שולפים את הארנק ומשלמים עבור אותו הדלק, אנו מפרישים בין 20-30 אחוז למדינות תומכות טרור. זהו מקור כספי שממריץ את האסלאם הרדיקלי, וממריץ את הטרור האסלאמי, ומממן את אל-קאידה ואת החיזבאללה, וממריץ את שאיפות ההתפשטות של הפונדאמנטליסטים ואת פרויקטי הגרעין של אירן). ההשלכות של ההתמכרות הזו ברורות. אם העולם המערבי מכור לסם - הוא גם תלוי במי שמספק אותו.
    * העולם המערבי חייב להשתחרר מהתלות. ומדינת ישראל, עם ובלי קשר לעולם המערבי, חייבת להשיג לעצמה עצמאות בכל הקשור לדלק שמניע את רכביה. אנחנו מחויבים לתרום את חלקנו למאבק הזה, כיוון שהוא בנפשנו. וכיוון שאנחנו יודעים את מה שהעולם המערבי, לפחות בחלקו, מסרב עדיין לראות – עבור הטרור הפונדמנטליסטי הערבי מדינת ישראל היא שלב בדרך. המאבק שמתחולל כאן הוא בין תרבויות. בין ציוויליזציות. והנפט הוא נשק רב עוצמה. והשחרור ממנו תובע מאבק. מאבק נקי. חכם. של מוחות. של ממציאים. את מלחמת העצמאות הזו אפשר לנצח מבלי לירות אפילו כדור אחד!
    * משרד התשתיות הלאומיות הוא משרד האוצר של הטבע. מתוקף זה, אני השר הממונה על השגת העצמאות של ישראל בתחום המים, ואני אחראי על עצמאות ישראל בתחום האנרגיה. ואנחנו פועלים כדי לראות את ישראל עצמאית ומשוחררת מהתלות בזהב השחור. ואנחנו רואים עצמנו שותפים למאמץ העולמי.

 

    * ואיך משיגים בתחום הזה את שחרור העולם המערבי מן התלות, איך משיגים את העצמאות למדינת ישראל? - תחליפי דלק!

 

    * הניסיונות בעולם כבר קיימים, אבל הם עדיין בחיתוליהם. בארה"ב, למשל, כ – 5% מן הרכבים נוסעים על אתנול, שכבר היום מהווה גורם ממתן סחיטה. ברזיל צלחה את המשבר הכלכלי העולמי האחרון, לא מעט בזכות מתג פשוט המותקן ברכב, שאפשר לצרכן לבחור את הדלק הזול ביותר באותו יום. בתקופה שבה מחירי הנפט הרקיעו שחקים, יכול היה האזרח הברזילאי לבחור באתנול, שניתן להשגה בתחנות הדלק.
    * ממשלת ישראל אישרה לפני שבועות ספורים החלטה להפעלת תוכנית לאומית לפיתוח טכנולוגיות המקטינות את השימוש העולמי בנפט בתחבורה ולחיזוק תעשיות עתירות ידע בתחום. אז אולי אני לא מאושר מכל הסעיפים, ויש לי ביקורת בנקודה זו או אחרת, אבל המעשה חשוב. הכיוון הוא נכון. והתיקונים - בעתיד.

    * גילוי נאות – אני באופן אישי דלוק על הנושא הזה של תחליפי הדלק בתחבורה. ואם תעירו אותי באמצע הלילה, אני אדקלם לכם מתוך שינה על החשיבות שאין לה שיעור בשינוי וגיוון סל הדלקים הלאומי תוך צמצום התלות בדלק נוזלי. ועדיין לא דברנו על הקטנת זיהום האוויר הנפלט לסביבה כתוצאה מהפחתת שריפת הדלק הקיים בכלי רכב, ועל הפחתת הרעש הנובע ממנועים המוזנים על ידי בנזין, ועל הקטנת זיהום קרקע ומי תהום הנוצר מדליפות דלק מרכבים ומתשתיות הדלק - תחנות תדלוק, צנרת הולכה, נמלים ליבוא דלקים וכה הלאה...

    * ואנחנו פועלים כדי לשנות. אולי לא בקצב שהייתי רוצה, ואולי לא בתקציב הדרוש, אבל משרד התשתיות הלאומיות באמצעות המדען הראשי, מעודד מאמצי מחקר, פיתוח והדגמה מן השלב האקדמי ועד לתמיכה בחברות הזנק בתחומי הדלקים הסינתטיים, הביו-דלקים, מערכות הנעה יעילות וטכנולוגיות לאגירת חשמל.

 

תגליות הגז החדשות יכולות לשמש לא רק לייצור חשמל – אלא גם לייצור תחליפי דלק -

    * ויש כמובן את מאגרי הגז תמר ולויתן. התגליות החשובות של התקופה האחרונה, שביכולתן להעניק לישראל את העצמאות האנרגטית הדרושה לה. והן צופנות בחובן בשורה לא רק למשק החשמל ולתעשייה, אלא גם לייצור תחליפים לדלק (CNG לתחבורה ציבורית, למשל). תעשייה כימית שתייצר מתנול; ונגזרות נוספות כדשנים, פלסטיק.... כל זה יקרה כמובן רק לאחר שנשכיל להביא את הגז מהמאגרים אל החוף וממנו לצינורות. (שישינסקי כבר אמרתי?) נרצה ללכת לכיוון פיתוח תעשיות ביו גז, ותחליפי דלק מגז.
    * רוח המשרד ברורה: עדיפות לכל מה שיכול לגמול אותנו מהנפט. כל מה שיכול להעניק לנו עצמאות. (זה לא שלא יהיה עוד נפט, זה שהנפט יהפוך לעוד דלק)

 

    * אז הדלקים האלטרנטיביים נמצאים עדיין בשלביהם ההתחלתיים. ואנחנו נשקיע, ואנחנו נגיע לתוצאות. למה? כי אנחנו מוכרחים! אבל, דרך נוספת לניתוק מהתלות כבר כאן. והיא נובעת באופן ישיר מאותה העצמאות האנרגטית שאנחנו מחויבים לה. אני מדבר על הרכב החשמלי.

זיווה, אני מקווה שאני טועה, אבל אני מנחש שאפילו את הגעת הנה על דלק של מטוסים ולא על הבטרייה של בטרפלייס. אבל ני אומר לכם כאן, שאם השוק יתקדם במהירות הרצויה, אני אגיע לכנס הבא, בשנה הבאה באילת באמצעות הרכב החשמלי.

    * כאן בא לביטוי שיתוף הפעולה המיטבי בין היזמות הפרטית, בין המגזר הפרטי, לבין הממשלה, בדרך לעצמאות אנרגטית. היזמים נושפים בעורפנו לקדם את הרגולציה. ואנחנו מברכים על זה. כי איפה שהשוק הפרטי משקיע, הוא מניע תהליכים וזו הדרך לצמיחה טבעית. השוק הפרטי מזהה צורך, מציע פתרונות ומכריח, באופן החיובי של המילה, את הממשלה להתכנס ולייצר את התנאים, את הרגולציה, על מנת להפוך את הצורך, את החלום למציאות. ואנחנו מתכנסים.

 

הרכב החשמלי -

    * הכנסת הרכב החשמלי לארץ זו משימה לאומית. וכך אנחנו במשרד התשתיות הלאומיות מתייחסים אליה.
    * שוק הרכב החשמלי, אותו רואה בחזונו משרד התשתיות הלאומיות יהיה שוק פתוח, תחרותי, בטיחותי, שיעמוד בסטנדרטים בינלאומיים וימקם את הצרכן במרכז. על מנת שטכנולוגיות נוספות יוכלו להגיע ולהתחרות בארץ. כל ההסדרה שלנו מכוונת להעניק את הכוח המשמעותי ביותר לגורם אחד – הצרכן. והצרכן הזה יוכל לרכוש לעצמו רכב, ולטעון אותו מהשקע הפרטי והמאובטח שיהיה לו בחצר ביתו, והוא יוכל לטעון אותו באורח חופשי בשטחים ציבוריים, והוא יוכל, ככל שירצה, לרכוש לעצמו מנוי, אם תרצו – דלקן, של אחת החברות. כאן, זיווה פתיר מ"בטר-פלייס", שבוודאי יש להם את זכות נושאי הדגל, אבל אני יכול לספר לכם שהמתחרים גם הם לא שוקטים על שמריהם.
    * לכן, אחד הדגשים העיקריים במדיניות המשרד, הוא שמירה על עיקרון "הגישה החופשית" (Open Access), שתאפשר מערכת טעינה רבת ספקים, לרבות נגישות ל "לקוח המזדמן". (ספקי טעינה רבים: בטרפלייס, רשתות חנייה, קניונים,...  )אני מדבר על קיום אפשרות טעינה של כל רכב חשמלי בכל נקודת טעינה ציבורית או פרטית לשימוש ציבורי, מבלי שתהיה תלות בספק טעינה אליו הוא קשור, אם בכלל. ליישום עיקרון זה יקבע תקן אחיד להתחברות למערכת הטעינה. אנחנו נרצה שספק הטעינה לא יוכל להגביל את הלקוחות שלו לרכוש טעינה. את השיעור שלמדנו."אסירי ציון" כבר היו לנו. לא ניתן לתרכני הרכב החשמלי להיות כבולים כמו שהיו צרכני הסלולאר. לא נאפשר כאלה גם ברכב. רוצים לראות את הרכב החשמלי נכנס בכוח ומתחרה בשוק. בעתיד הרחוק יותר נצטרך לרתום את הרשת החכמה. זה יתחיל בקטן, וכרגע אין לנו בעיה להמשיך להשתמש ברשת הנוכחית, אבל ככל שמספרם יגדל, נצטרך לראות איך לא נעמיס הוצאות מיותרות על מנת להשקיע ברשת החכמה. נצטרך לאפשר לספקים השונים תוכניות התחברות ומתן טעינה באופן שבו בשעות שיא המחיר יהיה כבד יותר.
    * נעמוד על כך שספק טעינה לא יגביל את לקוחותיו בקבלת שירותי טעינה מעמודי טעינה שאינם בבעלותו או בניהולו, ויאפשר הפסקת התקשרות הלקוח מולו באופן מהיר וקל. (לא נאפשר מצב כפי שהיה עד כה בשוק הסלולארי, כאשר הצרכן היה שבוי בידיי החברה).
    * בעתיד היותר רחוק, הרכב החשמלי יופעל באמצעות ה"רשת חכמה" (SMART GRID). נקודות הטעינה תהיינה מחוברות לרשת זו והדבר יאפשר טעינה על פי היתירות, בהתאם לכושר ייצור החשמל למשל בשעת שיא. בכל נקודת זמן שבה תיווצרנה מגבלות אספקה ברשת החלוקה המקומית או ברשת ההולכה הארצית, יוכל מנהל המערכת להסיט את הביקושים. כניסה מסיבית של רכב חשמלי מחייבת שימוש ברשת חכמה. גם כאן, אנחנו יכולים לראות איך דרישות השוק והיזמים ממריצים תהליך קיים, ומאלצים להוציאו מהכוח אל הפועל.
    * לחזור לעניין הגדול –שחרור העולם המערבי מן התלות. מלחמת העצמאות האנרגטית של מדינת ישראל. לפני כשנה כינסנו מושב של "זקני ציון", כמה וכמה מומחים בתחום תחליפי הדלק. כמה מן הדוברים אמרו, תייצרו רגולציה, תקן מחייב להתקנת אותו מתג, flex fuel, ברכבים. זה, כך אמרו לנו, ימריץ את הפיתוח של הדלקים. ימריץ את השוק. בשאלת הביצה והתרנגולת אני מוכרח לומר לכם, אני מאמין שהשוק מכריח את הממשלה. בתחום הזה אני סומך יותר על היוזמה הפרטית מאשר על התוכנית הממשלתית. )האלטרנטיבה – להכריז על קיומו של התהליך)
    * תפקיד הממשלה – ליצור את התנאים שיקדמו את השוק על פי מדיניותה. ומשייצרה את התנאים, אל תתערב. אל תפריע. השוק הפרטי ידע לעשות את העבודה טוב ממנה. אז אל תתנו לי יותר להפריע לכם. לכו לעבוד ותמשיכו ללחוץ עלינו. ביחד, נפרוץ את החסמים. ביחד נצליח.

 
 

ברכות לבאי הכנס ולחברי הפאנל