על בסיס הצורך  בשיתוף פעולה, נציג הצעת מחליטים לוועדת השרים ליישום קידום ופיתוח אנרגיות מתחדשות, להפוך את מסמך המדיניות של המשרד למדיניות הרשמית של הממשלה לתחום האנרגיות המתחדשות"

בנושא ייצור חשמל מגרעין: "החשמל הגרעיני יהיה עמוד השדרה של האנרגיה בישראל בעשורים הבאים...בעוד 30 שנה ישראל עתידה להיות צפופה, עם אוכלוסיה גדולה מאוד. הפוטנציאל לניצול אנרגיה מתחדשת בארץ לעולם לא יגיע ליותר מ – 30 אחוז מצריכת החשמל של המדינה...נרצה או לא נרצה – לא יהיה מנוס בטווח הארוך מייצור חשמל גרעיני. אבל כדי שזה יקרה בעוד 15, 20, 25 שנה, אתה צריך להיערך, להתחיל לתכנן כבר עכשיו".

בנושא הדלקים האלטרנטיביים: "יידע כל אזרח ישראלי, וכל אזרח העולם המערבי, שכאשר הוא מתדלק את רכבו, הוא מתדלק ארגונים אסלאמיים קיצוניים כדוגמת הטאליבן ואל-קאעידה. במו ידינו אנחנו מתדלקים את אויבינו... נרצה שבתקציב הקרוב הממשלה תביע את תמיכתה בנושא באמצעות הקצאה של לא פחות מ - 50 מיליון דולר לשנה בעשר הקרובות, החל משנה זו. ".

בנושא המשילות: "קחו את משק החשמל – היצרנים, היזמים, הספקים – חיים במציאות בה הם רואים שני רגולטורים. זה נשמע הגיוני? מבלי להכריע מי – צריך שיהיה רגולטור אחד, וקובע מדיניות אחד. שני רגולטורים משמעם הנחת משקלות לרגלי משק החשמל...ההנהגה עברה מנבחרי הציבור לפקידות. הדרג המיניסטריאלי, שאמור להתוות מדיניות, פשוט לא יכול לתפקד. ככה אי אפשר לעבוד... ברוח זו, הפצנו בשבוע שעבר לעיון המשרדים את תזכיר חוק המים החדש, שלכשיאושר, הדרג המיניסטריאלי יחזור להיות מתווה הדרך".

להלן עיקרי דבריו של שר התשתיות הלאומיות, ד"ר עוזי לנדאו, בנאומו בוועידת האנרגיה 2010:

(הערה: ייתכן והדברים שנאמרו בפועל נוסחו באופן שונה במעט, הנוסח המצורף הוא מתוך הנאום הכתוב)

אני כנראה לא אצליח לייצר כאן כותרת, אם אומר שקיים מתח תמידי בין השר האמון על משק האנרגיה, שצריך לראות את האופק, את היכולות, את הפוטנציאל העצום, לבין השר, חבר בממשלה, החווה יום יום את הקשיים אותם מערימה המערכת הממשלתית והפקידותית על עצמה.

פארפראזה על "הילד הזה הוא אני" של יהודה אטלס – אל תתבלבלו. אין פה שני אנשים. אין פה פיצול אישיות. השר הזה הוא אני, וגם השר הזה הוא אני.

היום נדבר על שני הקטבים הללו. מחד, התמורות בפניהן ניצב משק החשמל נוכח אפשרויות הפיתוח: משאבי הטבע החדשים, הסימנים, התגליות, העדויות לכך שהארץ המובטחת אכן זבת חלב ודבש, ובעיקר, ככל הנראה, זבת גז; הצורך לקדם אנרגיות מתחדשות, על פי צרכי הסביבה והתחייבויות בינלאומיות והחלטות ממשלה; הצורך לחסוך באנרגיה. התייעלות אנרגטית. וכמה זה פשוט. ממש בידיים שלנו; הרצון לפרוץ את הדרך לשימוש בגרעין האזרחי; ובצד התפעולי – להתחיל לדבר על יצרני חשמל פרטיים כעל משהו שקרה. שכבר קיים.

מאידך – הקושי. העדר הראיה הרחבה. מחסור גדול בשיתוף פעולה שגובל לעתים בחוסר אחריות. אינטרסים צרים, זמניים, שכמו משקולות לרגלינו, כמו תהליך סיזיפי, אתה מתקדם קצת למעלה ונדמה לך שהנה, כבר אתה נוגע, ואז עוד התנגדות ועוד התערבות ועוד ועדה ועוד כותרת לזה או לזה ועוד ועוד...

לאן אנחנו רוצים לקחת את משק  החשמל?

בראש ובראשונה הבטחת האספקה. המטרה המיידית שלנו היא שמחסור בחשמל לא יהיה. האתגר - להתגבר על הבעיה של משק לא מסודר. משק ללא תכנון לטווח ארוך, ללא תוכנית אב. ללא משנה סדורה. שלא נצטרך ליזום שוב ושוב תוכניות חירום.

אנחנו רוצים משק שמאפשר לנו, לאזרחים, לבחור. להתנהל כמו מדינה מודרנית. ומדינה מודרנית צורכת חשמל. זו עובדה. וככל שהיא יותר מודרנית, היא צורכת יותר חשמל. אתה לא רוצה להגביל את השימוש במזגן בחום הקיץ, ואתה לא רוצה למנוע מאזרחי המדינה חימום בחורף. אבל – לצריכה יש מחיר.

נרצה לקדם תרבות של שימוש מושכל, תרבות צריכה. להשתמש בכמויות הדרושות לשימור רמת החיים.

אנחנו פועלים כדי שהחשמל שייוצר בישראל יהיה חשמל נקי. כמה שיותר ירוק איפה שרק אפשר. הגז מאפשר לנו חשמל נקי יותר.

את תכנית האנרגיות המתחדשות הצגנו בתחילת השנה בכנס אילת אילות. רכיבי התוכנית הולמים את החלטת הממשלה - ייצור 10% מהחשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות עד לשנת 2020.

במסמך המדיניות הגדרנו דברים ברורים: העדפת גגות על פני שטחים פתוחים - הפיכת חלום הגגות האדומים לחזון הבתים הירוקים, העדפה לפריפריה (תעסוקה, עלות קרקע, הזדמנות שווה), דגש על רוח (שטח קטן יחסית, עלות נמוכה יחסית), ביומאסה , ישראל כמעבדה לטכנולוגיות והעדפת טכנולוגיה ישראלית.

הדרך עוד ארוכה. מאד. נדרש שיתוף פעולה עם משרדי ממשלה אחרים. לא יהיו גגות ירוקים, אם לא נשלב ידיים עם משרד הפנים. לא יהיו שדות סולאריים בלי עבודה משותפת עם מנהל מקרקעי ישראל ומשרד החקלאות. לא יהיו בישראל טורבינות רוח, בלי ההכרה של משרד הביטחון שאין מנוס מהקצאת שטחי אימונים של הצבא. גם על ההכרח בשיתוף הפעולה אני אנסה להרחיב בהמשך. וגם על השאלה העקרונית עוד יותר שההתפתחות, או העדר ההתפתחות בנושא אנרגיות מתחדשות, מציבה בפנינו: מי קובע את המדיניות? הממשלה? הרגולטור? – משילות.

על בסיס הצורך  בשיתוף פעולה, נציג הצעת מחליטים לוועדת השרים ליישום קידום ופיתוח אנרגיות מתחדשות, להפוך את מסמך המדיניות של המשרד למדיניות הרשמית של הממשלה לתחום האנרגיות המתחדשות.  

שילוב הגרעין האזרחי

אז אתה רוצה חשמל נקי, ואתה יודע שהארץ, מה לעשות, קטנה. פה זה לא סין, עם מרחבים אינסופיים לפרישה של פאנלים סולאריים. כך שלטווח הארוך, צריך פתרון אחר, יותר קומפקטי מבחינת שטח, יותר עוצמתי מבחינת יכולת הייצור. הגרעין. בעוד 30 שנה ישראל עתידה להיות צפופה, עם אוכלוסיה גדולה מאוד. הפוטנציאל לניצול אנרגיה מתחדשת בארץ לעולם לא יגיע ליותר מ – 30 אחוז מצריכת החשמל של המדינה.

בשבטה לבדה, המקום המיועד להקמת כור גרעיני אזרחי, יש מקום לייצור לא פחות מ – 8,000 מגה-ואט גרעיניים, השווים לכשני שליש מכושר ייצור החשמל של ישראל היום. נרצה או לא נרצה – לא יהיה מנוס בטווח הארוך מייצור חשמל גרעיני. אבל כדי שזה יקרה בעוד 15, 20, 25 שנה, אתה צריך להיערך, להתחיל לתכנן כבר עכשיו. ישראל היא מדינה קטנה בשטח.

החשמל הגרעיני יהיה עמוד השדרה של האנרגיה בישראל בעשורים הבאים.

כבר שוחחתי על כך בפגישתי עם השר בורלו. הצרפתים מעוניינים, גם מצד הטכנולוגיה שיש להם מומחיות בה, וגם מצד האפשרויות לשת"פ אזורי. גרעין יכול וצריך לשמש גם למטרות שלום. אנחנו נרצה להביא את הדור הבא של הכורים, המכונים 'דור רביעי', שיספקו את המגה-וואטים שיידרשו למדינה בעתיד. הם הרבה יותר קטנים, ומייצרים כמות קטנה מאוד של פסולת גרעינית, שניתן לטפל בה ביתר קלות.

היתרונות גדולים – מדובר בחשמל זול יותר. אין בעיות של פליטת גזי חממה ואין זיהום אוויר. עד היום בניית כור לא הצדיקה עצמה מבחינה כלכלית וגם לא הייתה אפשרית כל כך מבחינה פוליטית. היום, בעקבות הרצון לצמצם את זיהום האוויר שמייצרות תחנות פחם, הרצון לא להיות תלויים באנרגיה מחו"ל והעובדה שהרבה מדינות שאינן חתומות על ה – NPT, וביניהן מדינות במזרח התיכון, מקימות כורים גרעיניים  נרצה שגם ישראל תהיה חלק מהתהליך הזה.

דלקים אלטרנטיביים- רכב חשמלי, תחבורה ציבורית בגז.

אנחנו מרבים להתעסק במקורות חלופיים לאנרגיה כדי להגיע לאוויר נקי יותר, וממעטים לדבר על מה שמשפיע בצורה דרמטית על זיהום האוויר. תחבורה. זה מוביל אותנו לצורך במציאת תחליפים לא לאנרגיה, אלא לדלק.

    * מתג FLEX FUEL ברכב - ברזיל כדוגמא;
    * עידוד מדינות עולם שלישי להקים שטחי גידול לצמחים שישמשו לדלק – יעודד את כלכלתם וינתק את התלות שלהן במדינות עוינות וקיצוניות.
    * מתן אפשרות הבחירה לאזרחים. הפיכת הדלק ממצרך קיומי לעוד מצרך בשוק תחרותי. זוהי תרומה מדינית וסביבתית מהמעלה הראשונה.

בהנחה שכבר שכנעתי אתכם, ושאין בינינו מחלוקת בנושא הזה, אני מעדיף לחזור ולהדגיש את מה שבעיני, בהקשר של תחליפי דלק, נמצא בעדיפות גבוהה. אני מדבר על ביטחון. על הפסקת התלות בנפט הערבי. על האפשרות לנצח את הטרור במישור הכלכלי, מבלי לירות ולו כדור אחד.

יידע כל אזרח ישראלי, וכל אזרח העולם המערבי, שכאשר הוא מתדלק את רכבו, הוא מתדלק ארגונים אסלאמיים קיצוניים כדוגמת הטאליבן ואל-קאעידה. במו ידינו אנחנו מתדלקים את אויבינו.

מדובר ביעד אסטרטגי רב חשיבות, לביטחונה ולכלכלתה של מדינת ישראל ולמעשה יעד אסטרטגי של העולם המערבי. אנחנו פועלים לקדם את הנושא בתיאום עם ראש הממשלה.

בחודש מרץ האחרון, במסגרת ועידת אייפא"ק, קיימתי פגישות עם חברי קונגרס וסנטורים כדי לבחון דרכים לשיתופי פעולה בין ארה"ב לישראל. מנכ"ל המשרד והמדען הראשי שותפים בועדת קנדל.... משרד התשתיות הוא מוביל טבעי לנושא הזה. אצלנו נמצא הידע.

החשיבות ברורה, מובנת, מוסכמת וידועה. חסר רק מה שתמיד חסר. סעיף תקציבי. נרצה שבתקציב הקרוב הממשלה תביע את תמיכתה בנושא באמצעות הקצאה של לא פחות מ - 50 מיליון דולר לשנה בעשר הקרובות, החל משנה זו.

משילות -

דברנו על חוסר שיתוף פעולה בין משרדים שממוסס פרויקטים ומונע מימוש החלטות ממשלה.

עניין נוסף - חוסר האמון במנהיגות (מושחתים נמאסתם...), חוסר היציבות השלטוני, תחלופת הממשלות והשרים התכופה הביאו אותנו למצב שבו הוקמו רשויות סטאטורויות. רשויות-רשויות.

קחו את משק החשמל – היצרנים, היזמים, הספקים – חיים במציאות בה הם רואים שני רגולטורים. זה נשמע הגיוני? מבלי להכריע מי – צריך שיהיה רגולטור אחד, וקובע מדיניות אחד. שני רגולטורים משמעם הנחת משקלות לרגלי משק החשמל.

ההנהגה עברה מנבחרי הציבור לפקידות. הדרג המיניסטריאלי, שאמור להתוות מדיניות, פשוט לא יכול לתפקד. ככה אי אפשר לעבוד.

(מתוך מאמרו של שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן): בעבר, התלונן היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז על תופעה. "שרים לעומתיים" הוא קרא לה. הוא התייחס בזמנו לשרים דניאל פרידמן ויעקב נאמן. "מה בעצם אומר הביטוי הזה?" שואל השר לשעבר פרידמן.

ציטוט מתוך המאמר: "הוא אומר דבר פשוט: אנחנו, הפקידים, יש לנו מדיניות, יש לנו אג'נדה, יש לנו תוכנית. השרים לא עוזרים לנו לבצע את זה – הם לעומתיים, הם לא מקדמים את התוכניות שלנו, את המדיניות שלנו. להם יש מדיניות, אבל המדיניות שלהם לא נראית לנו. היא לעומתית למה שנראה לנו נכון. בכל מדינה נורמאלית, זה כמובן ההיפך: למדינה, לממשלה, לשרים, יכולה להיות מדיניות, ואז תפקידה של הפקידות הוא לבצע את המדיניות הזאת. לא שום דבר אחר. ואם הפקידות לא מבצעת את מדיניות הממשלה, הפקידות היא לעומתית. השרים הם לעומתיים רק לגביי מי שרואה את עצמו כקובע המדיניות, ולכן מובן שניהול המדיניות וניהול המדינה עברו בעצם לפקידות הבכירה. כי זה בעצם מה שהיועץ המשפטי אומר". (סוף ציטוט)

הגבולות בין הדרג הפקידותי (מכובד ככל שיהיה) ובין הדרג המיניסטריאלי, קובע המדיניות, היטשטשו עד נעלמו כליל. חייבים להגדיר מחדש את התפקידים: לתת לדרג המדיני להוביל את המדיניות – ולהשאיר בידי הדרג המקצועי את הוצאתה אל הפועל בצורה הטובה ביותר. כך מדינה דמוקרטית ומתוקנת צריכה להתנהל.

ברוח זו, הפצנו בשבוע שעבר לעיון המשרדים את תזכיר חוק המים החדש, שאם יאושר, הדרג המיניסטריאלי יחזור להיות מתווה הדרך.

פיתוח משק החשמל הוא לא פחות ממשימה לאומית, וככזו – על כל הגורמים הממשלתיים לפעול בשיתוף פעולה. כל משרד, רשות, וועדה, צריכים יהיו לוותר על סמכויות. כולנו נצטרך לוותר על תחומי אחריות משרדינו, כל אחד צריך להוריד מעט מהאגו שלו, מהאינטרסים העכשוויים, הזמניים, כל אחד חייב לראות את התמונה הגדולה. טובת משק החשמל.

אנחנו, במשרד התשתיות, נמשיך בדרך הסיזיפית של פתרון בעיות והסרת חסמים מפני כל גורמי היזמות ומשק החשמל, כדי שהדברים שנפרשו כאן, חלקם עדיין בחזקת חזון, יקרמו עור וגידים. יחד, ניתן לעשות כאן דברים גדולים. שיתוף הפעולה שנקיים עכשיו יבנה עתיד להבטחת אספקת חשמל זמין, אמין ויותר ידידותי לסביבה בטווח הרחוק. אם כל אחד מאתנו, שר, פקיד, ראש רשות, יבין את משמעות האחריות המוטלת על כתפי כולנו, יש לנו סיכוי.
 
 צילום:  משרד התשתיות